תעודת זהות: לג בעומר

ל"ג בעומר

י"ח באייר

מנהגי החג

סיפור החג

בימי ספירת העומר, החל מפסח, הונהגו מנהגי אבלות עקב אסונות שקרו, וביניהם מותם של 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא. לפי המסורת אין מתגלחים, אין משמיעים מוזיקה ואין מתחתנים ברוב ימי הספירה. מנהגים אלו מתבטלים בל"ג בעומר.

מנהגי ספירת העומר

מנהגי החג

"חָלָקָה"

משפחות הנוהגות שלא לספר את בניהן עד גיל שלוש (רובן משפחות חרדיות) מספרות אותם בפעם הראשונה בל"ג בעומר. זהו מנהג ה"חָלָקָה".

הדלקת מדורות

חגיגות במירון

בכל הארץ מדליקים מדורות, ורבים צולים באש תפוחי אדמה וסוכריות מרשמלו.

רבים עולים לקברו של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון ועושים שם "הילולה". ב"הילולה" אומרים תפילות חגיגיות, מבעירים מדורות ושרים מפיוטי החג.

סיפור החג

לַ"ג בָּעֹמֶר מִתְחַבֵּר לִשְׁלוֹשָׁה סִפּוּרִים, כֻּלָּם עַל אוֹתָהּ תְּקוּפָה בַּהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית. לִפְנֵי כַּמְעַט אַלְפַּיִם שָׁנָה שָׁלְטוּ הָרוֹמָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָרוֹמָאִים גָזְרוּ עַל הַיְהוּדִים גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת, לְמָשָׁל הֵם אָסְרוּ עֲלֵיהֶם לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת בְּרִית מִילָה לִבְנֵיהֶם. כְּדֵי לְהִלָּחַם בָּרוֹמָאִים, הִתְאַרְגְנָה קְבוּצָת לוֹחֲמִים יְהוּדִים בְּפִקוּדוֹ שֶׁל שְׁמְעוֹן בַּר כּוֹכְבָא. הַמֶּרֶד לֹא הִצְלִיחַ וְהָרוֹמָאִים הִמְשִׁיכוּ לְשְׁלֹט בָּאָרֶץ בְּיָד קָשָׁה. אַךְ בַּקְרָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים נִצְחוּ הַלּוֹחֲמִים הַיְהוּדִים אֶת הַצְבָא הָרוֹמָאִי, לְפִי הַמָּסֹרֶת זֶה הָיָה בְּלַ"ג בָּעֹמֶר. כֵּיצַד הוֹדִיעוּ עַל כָּךְ לִקְבוּצוֹת הַלּוֹחֲמִים הָאֲחֵרוֹת שֶׁהָיוּ מְפֻזְרוֹת בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאָרֶץ? – בְּהַדְלָקַת מְדוּרוֹת! בְּאוֹתָם הַיָּמִים לִמֵּד רַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִידִים רַבִּים לַמְרוֹת הָאִסּוּר לְלַמֵּד וְלִלְמֹד תּוֹרָה. אַךְ מַגֵּפָה קָשָׁה הִכְּתָה בְּתַלְמִידָיו, וְרַבִּים מֵהֶם חָלוּ וּמֵתוּ. הַמַּגֵּפָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת פָּסְקָה בְּלַ"ג בָּעֹמֶר. בְּלַ"ג בָּעֹמֶר גַּם מֵת רַב גָּדוֹל שֶׁיָּדַע אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. הוּא הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת שֶׁבְּיוֹם מִיתָתוֹ הִסְפִּיק הָרַב לִמְסֹר אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לְתַלְמִידָיו וְשֶׁכַּאֲשֶׁר מֵת הָרַב, עָלְתָה אֵשׁ לַשָּׁמַיִם עִם נִשְׁמָתוֹ. לַ"ג בָּעֹמֶר הָפַךְ לִהְיוֹת יוֹם שִׂמְחָה, וְצִיְּנוּ אוֹתוֹ בְּהַדְלָקַת מְדוּרוֹת.