תעודת זהות-פסח

חג הפסח

ט"ו – כ"א בניסן

שמות החג

מנהגי החג

סיפור החג

חג הפסח

ט"ו – כ"א בניסן

סיפור החג

התורה בספר שמות מספרת כי בני יעקב, הנקרא גם ישראל, ירדו למצרים מפני שבארצם, ארץ כנען, היה רעב כבד. בני יעקב נשארו לגור במצרים שנים רבות, הם רבו ונעשו ממשפחה לעם, ל"בני ישראל". לאחר כ־400 שנה קם במצרים מלך חדש. הוא ראה שבני ישראל מתרבים וחשש שהם יתקוממו נגדו. הוא החליט להפוך אותם לעבדים. ונוסף לכך ציווה להשליך את כל התינוקות הזכרים הנולדים להם ליאור, הוא נהר הנילוס. אישה אחת מבני ישראל החביאה את התינוק שלה בתיבה, אותה הניחה ביאור. אחותו של התינוק הסתתרה בין קני הסוף והשגיחה עליו. בת פרעה מצאה את התיבה, הבינה שזה תינוק מבני ישראל והחליטה לאמץ אותו. היא קראה לו משה.

חג הפסח

ט"ו – כ"א בניסן

סיפור החג

כשמשה גדל הוא ידע שהוא מבני ישראל. הוא התהלך וראה שבני עמו סובלים ורצה לעזור להם. אלוהים נגלה אליו והטיל עליו שליחות, ללכת להציל אותם, בסיוע אהרן אחיו. משה בא אל פרעה וביקש שישלח את בני ישראל לחופשי. פרעה סירב, ואז אלוהים, דרך משה, שליחו, הביא על המצרים "עשר מכות", דברים איומים ונוראים כמו הפיכת מי השתייה לדם, מחלות מסוכנות ובעלי חיים טורפים. פרעה עדיין סירב. ואז הגיעה המכה האחרונה, בה אלוהים הרג את כל בכורות מצרים. לפני כן אלוהים ביקש מבני ישראל למרוח בדם כבש את הפתחים של הבתים שלהם כדי שהוא יפסח, ידלג עליהם, והם לא ייפגעו. לאחר המכה הזו פרעה הסכים לשלח את בני ישראל. הם יצאו בחיפזון מחשש שמא ישנה את דעתו, ולכן לא הספיקו להתפיח את הבצק שלהם ולקחו איתם לדרך מצות. חג הפסח נחגג לציון יציאת בני ישראל ממצרים.

שמות החג ומשמעותם

חג הפסח

חג החירות

מפני שהחג מציין את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות.

מפני שאלוהים פָּסַח (דילג) על בתי בני ישראל במכת בכורות ולזכר קורבן הפסח.

חג המצות

חג האביב

לזכר המצות שבני ישראל אכלו כשיצאו ממצרים, כי היו צריכים לצאת בחיפזון והבצק שלהם לא הספיק לתפוח.

משום שעליו לחול תמיד בעונת האביב בארץ.

מצוות ומנהגי החג

קערת הפסח

קערה שעליה מונחים שישה מאכלים שמסמלים רעיונות ואירועים הקשורים לסיפור החג: מצות– מסמלות גם את העבדות וגם את החירות. זרוע – לזכר הקורבן שאכלו בני ישראל בלילה האחרון במצרים, ולזכר הרעיון שאלוהים הוציא אותם "ביד חזקה ובזרוע נטויה", כלומר בכוח, על אף התנגדות המצרים. חרוסת – לזכר הטיט ששימש את בני ישראל בעבודת הפרך. חזרת – מסמלת את חייהם המרים של בני ישראל במצרים. ביצה – מסמלת את "קורבן החגיגה" שהקריבו בבית המקדש בכל חג. מרור –מסמל את מרירות חייהם של בני ישראל במצרים כעבדים. כרפס – מסמל את בוא האביב. נוהגים לטבול את הכרפס במי מלח לזכר דמעותיהם של בני ישראל במצרים.

ליל הסדר

בערב הראשון של חג הפסח נוהגים לשבת לסעודה משותפת, בה יש סדר מסוים של מנהגים ומעשים המפורטים ב"הגדה". החלק המרכזי בהגדה נקרא "מגיד" ושם מסופר סיפור יציאת מצרים, אותו מציינים בחג הפסח. בהגדה יש קטעי קריאה לצד שירים ומנהגים הקשורים למאכלים סמליים.

אכילת מצות

בתורה מסופר שבני ישראל היו צריכים לצאת בחיפזון ממצרים ולכן הבצק שלהם לא הספיק לתפוח והם אכלו מצות. לזכר מאורע זה, נאמר בתורה שיש לאכול מצות בכל שנה בחג הפסח.