האדונית והרוכל ש"י עגנון - רצף העלילה ודגשים במבנה המעגלי

מבנה הסיפור מעגלי, כלומר, פתיחת הסיפור וסופו זהים. נקודת הסיום זהה לנקודת הפתיחה דמותו של יוסף מתחילה ומסיימת את הסיפור באותו מצב כרוכל יהודי הנודד בין הבתים. המעגליות מחדדת את העובדה שהרוכל לא למד לקח ולכן חוזר על אותן הטעויות שמסכנות אותו. בראש ובראשונה הנדודים בגולה.

הסיפור "האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון הוא אלגוריה. הסיפור עוסק במערכת יחסים מורכבת בין רוכל יהודי לבין אדונית נוצריה שמסמל מערכת יחסים מורכבת בין היהודים לגויים בגולה. סיפור אלגורי – משל, סמל, יצירה שכוללת שני מישורים. מישור גלוי ומישור סמוי. האלגוריה כוללת גם מסר ולימוד לקח (לרב במישור הסמוי). המישור הגלוי הוא עלילת היצירה, והמישור הסמוי הוא מה שרומזת עליו העלילה, מה שמסמלות הדמויות בה, הקשר ביניהן והמסר העולה ממנה.

מוטיב הסכין: במישור הגלוי סכין מופיעה בתחילת הסיפור כרמז מטרים לסכנה. אדונית שקונה סכין ציידים תנסה להשתמש בה בסיום הסיפור. מוטיב זה גם מוסיף לאווירת המתח והמסתורין בסיפור. עגנון גם משתמש בדימוי סכין חדה כשמתאר את עיניה של הלני שנצצו כלהב של סכין חדה. הסכין מופיעה גם בחלום הראשון שחלם יוסף הרוכל ובו סכין ננעצת בליבו. במישור הסמוי מוטיב זה רומז לכך שהיהודים נותנים לגויים את הכלי שעתיד לפגוע בהם. העובדה שהם נודדים ונשארים בגולה חושפת אותם לסכנה.

מוטיב הסכין: במישור הגלוי סכין מופיעה בתחילת הסיפור כרמז מטרים לסכנה. אדונית שקונה סכין ציידים תנסה להשתמש בה בסיום הסיפור. מוטיב זה גם מוסיף לאווירת המתח והמסתורין בסיפור. עגנון גם משתמש בדימוי סכין חדה כשמתאר את עיניה של הלני שנצצו כלהב של סכין חדה. הסכין מופיעה גם בחלום הראשון שחלם יוסף הרוכל ובו סכין ננעצת בליבו. במישור הסמוי מוטיב זה רומז לכך שהיהודים נותנים לגויים את הכלי שעתיד לפגוע בהם. העובדה שהם נודדים ונשארים בגולה חושפת אותם לסכנה.

מוטיב הסכין: במישור הגלוי סכין מופיעה בתחילת הסיפור כרמז מטרים לסכנה. אדונית שקונה סכין ציידים תנסה להשתמש בה בסיום הסיפור. מוטיב זה גם מוסיף לאווירת המתח והמסתורין בסיפור. עגנון גם משתמש בדימוי סכין חדה כשמתאר את עיניה של הלני שנצצו כלהב של סכין חדה. הסכין מופיעה גם בחלום הראשון שחלם יוסף הרוכל ובו סכין ננעצת בליבו. במישור הסמוי מוטיב זה רומז לכך שהיהודים נותנים לגויים את הכלי שעתיד לפגוע בהם. העובדה שהם נודדים ונשארים בגולה חושפת אותם לסכנה.

מוטיב השורש ח.ז.ר: הסיפור נפתח במידע על רוכל יהודי המחזר אחר הפתחים... ומסתיים בקביעה, כי חזר להיות רוכל יהודי נודד. קיימות ארבע פרשנויות למילה "מחזר": א. הולך וחוזר ב. מחזר על הפתחים - קבצן ג. מחזר אחר אישה ד. חוזר בתשובה. במישור הגלוי הפרשנויות הללו תואמות את ההשתלשלות הסיפור: בתחילה הרוכל נודד ממקום למקום ומחזר על הפתחים, אחר- כך מחזר אחר האדונית ודבר זה גורם לו להתרחק מדתו ולאחר מכן לחזור בתשובה, לחזור לדתו. הסיפור נפתח כשהדמות המרכזית היא רוכל יהודי נודד וכך גם מסתיים הסיפור. בנוסף, ניתן למצא פרטים רבים שנזכרים בפתיחת הסיפור וחוזרים שוב במהלכו באופן אחר כמו לדוגמה: הגג (תיקן את הגג ובסוף קבר אותה בגג), כינויי ה"אהבה" בהם כינתה האדונית את הרוכל "עורבי", "נשרי", "פגרי" ובסוף הסיפור היא היתה הפגר שהעורבים והנשרים ניקרו בבשרו. במישור הסמוי מוטיב זה מאפיין את דמותו של הרוכל, ומחדד את המסר והביקורת העולים מן המישור הסמוי של הסיפור. הרוכל הנודד, כמו היהודים הנודדים החוזרים שוב ושוב על טעותם. הם נודדים בגולה, מתקרבים לגויים, מחפשים נוחות, מתבוללים, עומדים בפני סכנה ורק אז חוזרים לאמונתם. כשהסכנה חולפת הם חוזרים שוב על מעשיהם.

מוטיב השורש ח.ז.ר: הסיפור נפתח במידע על רוכל יהודי המחזר אחר הפתחים... ומסתיים בקביעה, כי חזר להיות רוכל יהודי נודד. קיימות ארבע פרשנויות למילה "מחזר": א. הולך וחוזר ב. מחזר על הפתחים - קבצן ג. מחזר אחר אישה ד. חוזר בתשובה. במישור הגלוי הפרשנויות הללו תואמות את ההשתלשלות הסיפור: בתחילה הרוכל נודד ממקום למקום ומחזר על הפתחים, אחר- כך מחזר אחר האדונית ודבר זה גורם לו להתרחק מדתו ולאחר מכן לחזור בתשובה, לחזור לדתו. הסיפור נפתח כשהדמות המרכזית היא רוכל יהודי נודד וכך גם מסתיים הסיפור. בנוסף, ניתן למצא פרטים רבים שנזכרים בפתיחת הסיפור וחוזרים שוב במהלכו באופן אחר כמו לדוגמה: הגג (תיקן את הגג ובסוף קבר אותה בגג), כינויי ה"אהבה" בהם כינתה האדונית את הרוכל "עורבי", "נשרי", "פגרי" ובסוף הסיפור היא היתה הפגר שהעורבים והנשרים ניקרו בבשרו. במישור הסמוי מוטיב זה מאפיין את דמותו של הרוכל, ומחדד את המסר והביקורת העולים מן המישור הסמוי של הסיפור. הרוכל הנודד, כמו היהודים הנודדים החוזרים שוב ושוב על טעותם. הם נודדים בגולה, מתקרבים לגויים, מחפשים נוחות, מתבוללים, עומדים בפני סכנה ורק אז חוזרים לאמונתם. כשהסכנה חולפת הם חוזרים שוב על מעשיהם.

מוטיב השורש ח.ז.ר: הסיפור נפתח במידע על רוכל יהודי המחזר אחר הפתחים... ומסתיים בקביעה, כי חזר להיות רוכל יהודי נודד. קיימות ארבע פרשנויות למילה "מחזר": א. הולך וחוזר ב. מחזר על הפתחים - קבצן ג. מחזר אחר אישה ד. חוזר בתשובה. במישור הגלוי הפרשנויות הללו תואמות את ההשתלשלות הסיפור: בתחילה הרוכל נודד ממקום למקום ומחזר על הפתחים, אחר- כך מחזר אחר האדונית ודבר זה גורם לו להתרחק מדתו ולאחר מכן לחזור בתשובה, לחזור לדתו. הסיפור נפתח כשהדמות המרכזית היא רוכל יהודי נודד וכך גם מסתיים הסיפור. בנוסף, ניתן למצא פרטים רבים שנזכרים בפתיחת הסיפור וחוזרים שוב במהלכו באופן אחר כמו לדוגמה: הגג (תיקן את הגג ובסוף קבר אותה בגג), כינויי ה"אהבה" בהם כינתה האדונית את הרוכל "עורבי", "נשרי", "פגרי" ובסוף הסיפור היא היתה הפגר שהעורבים והנשרים ניקרו בבשרו. במישור הסמוי מוטיב זה מאפיין את דמותו של הרוכל, ומחדד את המסר והביקורת העולים מן המישור הסמוי של הסיפור. הרוכל הנודד, כמו היהודים הנודדים החוזרים שוב ושוב על טעותם. הם נודדים בגולה, מתקרבים לגויים, מחפשים נוחות, מתבוללים, עומדים בפני סכנה ורק אז חוזרים לאמונתם. כשהסכנה חולפת הם חוזרים שוב על מעשיהם.

מוטיב השורש ח.ז.ר: הסיפור נפתח במידע על רוכל יהודי המחזר אחר הפתחים... ומסתיים בקביעה, כי חזר להיות רוכל יהודי נודד. קיימות ארבע פרשנויות למילה "מחזר": א. הולך וחוזר ב. מחזר על הפתחים - קבצן ג. מחזר אחר אישה ד. חוזר בתשובה. במישור הגלוי הפרשנויות הללו תואמות את ההשתלשלות הסיפור: בתחילה הרוכל נודד ממקום למקום ומחזר על הפתחים, אחר- כך מחזר אחר האדונית ודבר זה גורם לו להתרחק מדתו ולאחר מכן לחזור בתשובה, לחזור לדתו. הסיפור נפתח כשהדמות המרכזית היא רוכל יהודי נודד וכך גם מסתיים הסיפור. בנוסף, ניתן למצא פרטים רבים שנזכרים בפתיחת הסיפור וחוזרים שוב במהלכו באופן אחר כמו לדוגמה: הגג (תיקן את הגג ובסוף קבר אותה בגג), כינויי ה"אהבה" בהם כינתה האדונית את הרוכל "עורבי", "נשרי", "פגרי" ובסוף הסיפור היא היתה הפגר שהעורבים והנשרים ניקרו בבשרו. במישור הסמוי מוטיב זה מאפיין את דמותו של הרוכל, ומחדד את המסר והביקורת העולים מן המישור הסמוי של הסיפור. הרוכל הנודד, כמו היהודים הנודדים החוזרים שוב ושוב על טעותם. הם נודדים בגולה, מתקרבים לגויים, מחפשים נוחות, מתבוללים, עומדים בפני סכנה ורק אז חוזרים לאמונתם. כשהסכנה חולפת הם חוזרים שוב על מעשיהם.

מוטיב השורש ח.ז.ר: הסיפור נפתח במידע על רוכל יהודי המחזר אחר הפתחים... ומסתיים בקביעה, כי חזר להיות רוכל יהודי נודד. קיימות ארבע פרשנויות למילה "מחזר": א. הולך וחוזר ב. מחזר על הפתחים - קבצן ג. מחזר אחר אישה ד. חוזר בתשובה. במישור הגלוי הפרשנויות הללו תואמות את ההשתלשלות הסיפור: בתחילה הרוכל נודד ממקום למקום ומחזר על הפתחים, אחר- כך מחזר אחר האדונית ודבר זה גורם לו להתרחק מדתו ולאחר מכן לחזור בתשובה, לחזור לדתו. הסיפור נפתח כשהדמות המרכזית היא רוכל יהודי נודד וכך גם מסתיים הסיפור. בנוסף, ניתן למצא פרטים רבים שנזכרים בפתיחת הסיפור וחוזרים שוב במהלכו באופן אחר כמו לדוגמה: הגג (תיקן את הגג ובסוף קבר אותה בגג), כינויי ה"אהבה" בהם כינתה האדונית את הרוכל "עורבי", "נשרי", "פגרי" ובסוף הסיפור היא היתה הפגר שהעורבים והנשרים ניקרו בבשרו. במישור הסמוי מוטיב זה מאפיין את דמותו של הרוכל, ומחדד את המסר והביקורת העולים מן המישור הסמוי של הסיפור. הרוכל הנודד, כמו היהודים הנודדים החוזרים שוב ושוב על טעותם. הם נודדים בגולה, מתקרבים לגויים, מחפשים נוחות, מתבוללים, עומדים בפני סכנה ורק אז חוזרים לאמונתם. כשהסכנה חולפת הם חוזרים שוב על מעשיהם.

מוטיב הסעודה - האכילה והשתייה: במישור הגלוי לאורך כל הסיפור שקוע הרוכל באכילה ובשתייה והאדונית היא זו המספקת לו זאת. זהו הבסיס ההתחלתי להתקרבות היחסים ביניהם. האדונית, לעומת זאת, אינה אוכלת ואינה שותה, דבר שגורם להתרחקות ביניהם. הרוכל אוכל מזון לא כשר, ומתגורר עם גויה, דבר שמעיד על התבוללותו. האדונית רוצה להשביח את בשרו ומפתה אותו במיני מטעמים. כאשר האדונית גוססת הרוכל מטפל בה והפעם הוא זה שמכין לה אוכל, דבר שמעיד על אנושיותם ועל חמלתם של היהודים. במישור הסמוי, אכילת מטעמים ושתייה משקפים את היצרים – יצריו של הרוכל: אוכל, שתיה, קורת גג, אשה, מכריעים ועולים על אמונתו. היהודים נכנעים ליצרם, לנוחיותם, אינם מוותרים על "סיר הבשר" ולכן נקלעים לסכנה.

*הכניעה ליצר יכולה גם לסמל "נפילה להתמכרות". התמכרות שגורמת לאדם להתרחק מעצמו, לשכוח את מקורותיו, את עקרונותיו, את מי שהוא, ולהעמידו בפני סכנה.

מוטיב הסעודה - האכילה והשתייה: במישור הגלוי לאורך כל הסיפור שקוע הרוכל באכילה ובשתייה והאדונית היא זו המספקת לו זאת. זהו הבסיס ההתחלתי להתקרבות היחסים ביניהם. האדונית, לעומת זאת, אינה אוכלת ואינה שותה, דבר שגורם להתרחקות ביניהם. הרוכל אוכל מזון לא כשר, ומתגורר עם גויה, דבר שמעיד על התבוללותו. האדונית רוצה להשביח את בשרו ומפתה אותו במיני מטעמים. כאשר האדונית גוססת הרוכל מטפל בה והפעם הוא זה שמכין לה אוכל, דבר שמעיד על אנושיותם ועל חמלתם של היהודים. במישור הסמוי, אכילת מטעמים ושתייה משקפים את היצרים – יצריו של הרוכל: אוכל, שתיה, קורת גג, אשה, מכריעים ועולים על אמונתו. היהודים נכנעים ליצרם, לנוחיותם, אינם מוותרים על "סיר הבשר" ולכן נקלעים לסכנה.

*הכניעה ליצר יכולה גם לסמל "נפילה להתמכרות". התמכרות שגורמת לאדם להתרחק מעצמו, לשכוח את מקורותיו, את עקרונותיו, את מי שהוא, ולהעמידו בפני סכנה.

מוטיב הסעודה - האכילה והשתייה: במישור הגלוי לאורך כל הסיפור שקוע הרוכל באכילה ובשתייה והאדונית היא זו המספקת לו זאת. זהו הבסיס ההתחלתי להתקרבות היחסים ביניהם. האדונית, לעומת זאת, אינה אוכלת ואינה שותה, דבר שגורם להתרחקות ביניהם. הרוכל אוכל מזון לא כשר, ומתגורר עם גויה, דבר שמעיד על התבוללותו. האדונית רוצה להשביח את בשרו ומפתה אותו במיני מטעמים. כאשר האדונית גוססת הרוכל מטפל בה והפעם הוא זה שמכין לה אוכל, דבר שמעיד על אנושיותם ועל חמלתם של היהודים. במישור הסמוי, אכילת מטעמים ושתייה משקפים את היצרים – יצריו של הרוכל: אוכל, שתיה, קורת גג, אשה, מכריעים ועולים על אמונתו. היהודים נכנעים ליצרם, לנוחיותם, אינם מוותרים על "סיר הבשר" ולכן נקלעים לסכנה.

*הכניעה ליצר יכולה גם לסמל "נפילה להתמכרות". התמכרות שגורמת לאדם להתרחק מעצמו, לשכוח את מקורותיו, את עקרונותיו, את מי שהוא, ולהעמידו בפני סכנה.

מוטיב הדרך: במישור הגלוי הדרך מופיעה הן במשמעות הפיסית כדרך, שביל. הרוכל מאבד את דרכו בתחילת הסיפור (לאחר שמוכר לאדונית את הסכין) ומאבד את דרכו שוב כשיוצא לקרא "קריאת שמע". במישור הסמוי הדרך היא גם דרך האמונה. דרכו של העם היהודי. הרוכל, המסמל את העם היהודי הנודד בגולה, איבד את דרכו, כוחו, אמונתו, זנח את יהדותו והתבולל. רק בשעת סכנה, כשהוא חוזר לאלהיו, מוצא שוב את דרכו, אמונתו, כוחו וניצל. וכך גם העם היהודי.

מוטיב הדרך: במישור הגלוי הדרך מופיעה הן במשמעות הפיסית כדרך, שביל. הרוכל מאבד את דרכו בתחילת הסיפור (לאחר שמוכר לאדונית את הסכין) ומאבד את דרכו שוב כשיוצא לקרא "קריאת שמע". במישור הסמוי הדרך היא גם דרך האמונה. דרכו של העם היהודי. הרוכל, המסמל את העם היהודי הנודד בגולה, איבד את דרכו, כוחו, אמונתו, זנח את יהדותו והתבולל. רק בשעת סכנה, כשהוא חוזר לאלהיו, מוצא שוב את דרכו, אמונתו, כוחו וניצל. וכך גם העם היהודי.

מוטיב החיה/החייתיות: במישור הגלוי מוטיב זה מאפיין את דמותה של האדונית. מכנה אותו בשמות של חיות -עורבי, נשרי. היא רוצה לנשוך את יוסף מתשוקתה אליו. מספרת לו כי היא אוכלת בשר אדם ושותה דם אדם. על קירות ביתה תלויות קרניים של חיות ובתחילת הסיפור נאמר כי הקרניים מדיפות ריח של בשר חיה. בסיום הסיפור מסופר כי העופות חילקו בינהם את נבלתה של האדונית. השימוש במילה נבלה מכוון לפגר של חיה ולא לגופת אדם. במישור הסמלי, החייתיות מאפיינת התנהגות אכזרית שאין בה חמלה ומציגה פעמים רבות את הגויים בתיאור פרעות ביהודים כאכזריים וכחייתיים.

מוטיב החיה/החייתיות: במישור הגלוי מוטיב זה מאפיין את דמותה של האדונית. מכנה אותו בשמות של חיות -עורבי, נשרי. היא רוצה לנשוך את יוסף מתשוקתה אליו. מספרת לו כי היא אוכלת בשר אדם ושותה דם אדם. על קירות ביתה תלויות קרניים של חיות ובתחילת הסיפור נאמר כי הקרניים מדיפות ריח של בשר חיה. בסיום הסיפור מסופר כי העופות חילקו בינהם את נבלתה של האדונית. השימוש במילה נבלה מכוון לפגר של חיה ולא לגופת אדם. במישור הסמלי, החייתיות מאפיינת התנהגות אכזרית שאין בה חמלה ומציגה פעמים רבות את הגויים בתיאור פרעות ביהודים כאכזריים וכחייתיים.

ארמז, (הרמז, רמיזה מקראית, אלוזיה) רמיזה לאירועים או דמויות מוכרות מהמקרא במטרה להבליט רעיון מהסיפור או לחדד הקבלה למתרחש על דרך הדמיון או הניגוד.

עגנון נוהג לשלב ביצירותיו ארמזים. בסיפור זה מפנה עגנון לדמותו של יוסף בן יעקב ע"י הענקת השם יוסף לדמותו של הרוכל היהודי. (ניתן לקרא על דמותו של יוסף בספר בראשית פרקים ל"ז-נ'). ההקבלה לדמותו של יוסף מתקיימת על פי שתי נקודות: החלומות והפיתוי. א. החלומות: גם יוסף הרוכל וגם יוסף המקראי חלמו חלומות. החלומות של יוסף המקראי היו חלומות נבואיים אשר סייעו בסופו של דבר לעלייתו לגדולה. והחלומות של יוסף הרוכל סייעו לו "להתעורר" ולהציל את עצמו. ב. הפיתוי: גם דמותו של יוסף המקראי נתקלה בדמות "אדונית", באשה גויה ממעמד גבוה, אשת פוטיפר, אשר ניסתה לפתותו בעזרת הבטחה למעמד, נוחות וביטחון כלכלי. יוסף המקראי לא נכנע לייצרו, לא התפתה ולבסוף גם עלה לגדולה. רמז להקבלה בין יוסף הרוכל והאדונית ויוסף המקראי ואשת פוטיפר ניתן למצא כבר בשם הסיפור (פירוט במידע החבוי מאחורי שם הסיפור "האדונית והרוכל").

המספר יודע מה חושב הרוכל: רוכל הרואה עצמו כאחד היכול לומר דברי אהבה לאדונית. הרוכל שואל עצמו מדוע אינה אוכלת ומחליט לחקור בדבר. הרוכל מחליט ללכת למחרת בבוקר (אחרי שגילתה לו את האמת על גורל בעליה). המספר מתערב, מביע דעה ורומז על העתיד להתרחש: לדוגמה, "מי שמתעסק עם נשים יודע שתמיד יש סיבה ואינטרס לאהבה". הוא נותן את דוגמת העניין של דלילה בשמשון עפ"י הסיפור המקראי. בבחירת הארמז לקשר בין שמשון לדלילה, מביע המספר את עמדתו לגבי הקשר בין יוסף והלני. הוא מצביע על בגידה, ועל אינטרס מצידה עוד בטרם יוסף מסוגל להעלות בדעתו מעשה שכזה. המספר משתמש בטון דיווח אירוני: לדוגמה, כשהאדונית מסתכלת עליו ומחייכת והוא מפרש את חיוכה בצורה תמימה כיון שהוא תמים, למרות שהחיוך שלה כלל לא היה כזה תמים...