המשטר הדמוקרטי- סיכום

המשטר הדמוקרטי

רעיון המדינה הדמוקרטית

רקע

דמוס(=עם)+ קרטיה(=שלטון)= שלטון העם הרעיון הדמוקרטי העתיק התחיל באתונה במאה ה-5 לפנה"ס שם התפתחה תפיסה ראשונית לפיה העם מעניק לשלטון את הסמכות כלומר העם הוא ריבון. עם השנים הדמוקרטיה התפתחה ועוצבה כדמוקרטיה מודרנית בעיקר במאה ה-19 באירופה ובארה"ב על בסיסה של התפיסה של ריבונות העם והשתרשו בה עקרונות הומאניים וליברליים. למדינות הדמוקרטיות מאפיינים דומים, ולכולן עקרונות משותפים הכרחיים. דמוקרטיה מתבטאת הן כצורת ממשל (=ברמה הטכנית, של נהלים וחוקים הכתובים ברוח העקרונות הדמוקרטיים) והן כערך, כצורת חיים ותרבות פוליטית (=מבחינה מהותית בהתנהלות, ערכי ואופי המדינה) וכל מדינה מפרשת את הדמוקרטיה מעט אחרת. מכאן קשה להגדיר דמוקרטיה בהגדרה אחת שתקיף את כל סוגי הדמוקרטיות, כך שנוסחו הגדרות רבות לדמוקרטיה. במדינות רבות בעולם כיום יש משטר דמוקרטי. מה שמנחה את כל המשטרים הדמוקרטים הם ערכים כמו חירות ושוויון ועקרונות דמוקרטיים כמו שלטון העם, הכרעת הרב, שלטון החוק, זכויות אדם ואזרח והגבלת השלטון. כל מדינה דמוקרטית מחליטה כמה משקל היא נותנת לכל ערך ולכל עיקרון על פי שיקוליה.

תוכן עניינים

עקרון שלטון העם

עקרון הפלורליזם

עקרון הסובלנות

עקרון הכרעת הרוב

עקרון שלטון החוק

עקרון זכויות אדם ואזרח

עקרון ההסכמיות

עקרון שלטון העם

עיקרון דמוקרטי. ביטוי לריבונות (=עצמאות) העם, ומשמעותו, המדינה שייכת לכלל האזרחים באופן שווה. כלל האזרחים הם השליטים ויש להם השפעה שווה על אופי, התנהלות והחלטות המדינה. המדינה תנוהל על פי רצון כלל האזרחים או באמצעות נציגיהם הנבחרים. הנציגים נבחרים לזמן מוגבל. תפקיד הנציגים לבטא את האינטרסים של הציבור בבית הנבחרים ולקבל החלטות בהתאם לרצון העם והאינטרסים של המדינה.לאזרחים יש מגוון דרכים להשפיע על השלטון (הבעת דעה, ביקורת שלטונית וכדומה).במידה והאזרחים אינם מרוצים הם יכולים וצריכים לפעול ולהביע דעתם בדרכים שונות כמו הפגנה, פניה לבית המשפט, בחירות ועוד..שלטון העם מתבטא בבחירות, הפגנות, אפשרות של העם להביע דעתו ולהשפיע על השלטון והחלטותיו.

עקרון הכרעת הרוב

עקרון דמוקרטי לפיו הכרעות פוליטיות והכרעות בחילוקי דעות יתקבלו בדרכי שלום, לאחר משא ומתן, ויכוח שכנוע שבסופם תתקיים הצבעה. ההכרעה שתתקבל תהיה על סמך דעתם של הרוב התומכים בהצעה, תוך שמירה על זכויות הבסיסיות/הטבעיות של המיעוט. החלטת הרוב משקפת את ערך השוויון לפיו כל בני האדם שווים בזכותם ולכן אין להעדיף דעה או עמדה של אחד על פני השני. בהמשך לכך כולם שווים בזכותם לקחת חלק בתהליך קבלת החלטות לכן ההחלטות מתקבלות ע"י הרוב ולא ע"י קבוצה או יחיד ולא בהסכמת כלל האוכלוסייה (תמימות דעים). הכרעת הרוב תתקבל מאחר והיא הדעה שהכי קרובה לדעתם של כלל האזרחים במדינה והיא קרובה יותר לדעת כלל העם ובכך מממשת את עקרון שלטון העם. הכרעת הרוב מקדמת יציבות שלטונית מאחר והיא הוגנת יותר על פי רוב העם ולכן רוב העם יעדיף אותה ולא יתנגד לה באופן פעיל.

עקרון הכרעת הרוב

(המשך)

הכרעת רוב בדמוקרטיה בשונה מהכרעת רוב במשטרים שאינם דמוקרטיים, קובעת שההחלטות שיתקבלו לא יפגעו בזכויות המיעוט, כלומר הרוב חייב לאפשר למיעוט לחיות את חייו ע"פ השקפת עולמו והאינטרסים שלו. כל עוד החלטת הרוב עומדת במאפיינים הלגיטימיים (מוצדקים, חוקיים, ראויים) של המשטר הדמוקרטי, המיעוט יהיה חייב להחלטת הרוב וחייב לציית לה. לרוב אסור לקבל החלטות הפוגעות בעקרונות הדמוקרטיה האחרים למשל לחוקק חוק שפוגע בזכויות אדם מאחר ואז מדובר בעריצות הרוב על המיעוט. הכרעת חוקים שמתקבלים ע"י הצבעה בפרלמנט. אך למשל בתי הספר והצבא אינם דמוקרטיים. כיצד מתבטא עקרון הכרעת הרוב- בחירות לפרלמנט, לנשיאות, לרוה"מ; בהצבעה בפרלמנט על חוקים או תמיכה בהחלטות הממשלה; בתהליך קבלת החלטות בממשלה; בפסיקה בבתי המשפט, שבהם הרכב המספר הוא אי-זוגי; בכל ארגון/מוסד המתנהל על-פי כללים דמוקרטים.

עקרון ההסכמיות

עיקרון דמוקרטי. החברה והמשטר יוכלו להתקיים רק אם החברה תגיע להסכמה רחבה- קונצנזוס, בנושאים מרכזיים כמו למשל אופי המשטר, חוקי המדינה וכדומה. מסגרת היוצרת את גבולותיה של החברה ומגדירה את המכנה המשותף בנושאים עקרוניים כמו דת ומדינה, צורת משטר וכד. ההסכמיות מאפשרת קבלת החלטות וניהול חיים משותפים על אף חילוקי הדעות. ההסכמיות מאפשרת יציבות ממשלתית. כאשר יש מחלוקת יש לפעול בדרך של פשרה. כיצד מתבטא בפועל? הסכמים קואליציונים, מפלגות שמתאחדות יחד למפלגה גדולה יותר על אף חילוקי הדעות, כדי לצבוא כוח גדול יותר בבחירות (רשימה משותפת, מחנה ציוני), שיתופי פעולה לחקיקה של חוקים בין מפלגות ממחנות שונים וכד'.

עקרון הסובלנות

עקרון דמוקרטי. סובלנות- היא הנכונות לקבל את השונה ולנהוג בכבוד כלפיו. המילה היא מהשורש ס.ב.ל כלומר גם אם אנו לא מסכימים עם דעה של מישהו אחר אנו צריכים לאפשר לדעות האלה להתקיים (לסבול את קיומן), להיות קשובים להם ולדעותיהם. קבלת השונה. מתן יחס מכבד לאנשים ששונים ממני, לדעותיהם ולאורח חייהם. ברגע שאנו נמצאים במדינה דמוקרטית לא מספיק שניתן לאנשים שונים לחיות במדינה ולהיות "חלק" מאתנו אלא אנו צריכים גם להיות סובלניים כלפיהם. כחלק מעקרון הסובלנות יש להימנע מאלימות מילולית ופיזית בעת מחלוקת. גם על השלטון להימנע מהפעלת סמכות שלטונית כלפי עמדות ביקורתיות ומרגיזות כלפיו. הסובלנות היא ערך מרכזי בתרבות הפוליטית של מדינה דמוקרטית מאפשרת חופש ביטוי , חופש התאגדות , חילופי שלטון ושוויון בפני החוק. הסובלנות מאפשרת מימוש של חירויות הפרט והקבוצה , כמו חופש ביטוי , התאגדות , של כל הקבוצות במדינה.

(המשך)

עקרון הסובלנות

כיצד מתבטא עקרון הסובלנות? בחינוך והכרת מגוון שונה של דעות, אנחנו צריכים "לסבול" גם אם בכל צורה שהיא אנו לא מסכימים, צריך לדעת לחיות עם האחר ולקבל אותו (האנשים בחברה צריכים לסגל לעצמם תכונה בשם אמפתיה), כאשר המדינה מאפשרת חופש ביטוי בהפגנות שנוגדות את תפיסת השלטון או ברשתות החברתיות, המדינה מאפשרת לתוכניות שונות מגוונות עם מסרים מגוונים או שמציגות תפיסות עולם שונות להיות משודרות, כאשר בפרלמנט נואם אדם שנוגד את תפיסת עולמם של מפלגות השלטון (הקואליציה) ועדיין ניתן לו להביע דעתו גם כאשר זה מאוד מרגיז (ע"ע חנין זועבי בישראל) כלומר להצליח לראות את הסיטואציה מתוך עיניו של מישהו אחר.

עקרון הפלורליזם

עיקרון דמוקרטי. שלטון במדינה דמוקרטית מחוייב להכיר, לקבל ולעודד קיומן של מגוון של דעות וקבוצות שונות במדינה מבחינה מוסרית ומעשית. המדינה הדמוקרטית מבינה שיש לדעות שונות זכות להתקיים ויותר מכך, דעות שונות מאפשרות שיח וחשיבה ביקורתית של האזרחים בתחומים שונים ולכן קיומן של קבוצות, רצונות, דעות, ערכים, השקפות שונות בחברה דמוקרטית הוא דבר הכרחי וחשוב. מדינה צריכה לחנך לביקורתיות (באופן כללי וכנגד השלטון) בדרכים שונות. הפלורליזם עוזר לפזר את העוצמה והכוח במדינה. עוזר לממש את עקרון הגבלת השלטון. הפלורליזם מאפשר לקבוצות שונות לשמור על ייחודן ועל זהותן הייחודית ומכאן לשמור על זכויות כמו חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המצפון, חופש הדעה והמחשבה ועוד. כיצד מתבטא? קיומן של מפלגות שונות המשתתפות בבחירות דמוקרטיות שיווניות- מימוש מרכיבי היסוד בבחירות דמוקרטיות חופשיות שוויון, מתן לגיטימציה לדעות השונות ובהן מפלגות האופוזיציה באופן המאפשר חילופי שלטון , כתנאי הכרחי למשטר דמוקרטי, קיומן של תנועות נוער מגוונות, תוכניות לימודים דרכן מכירים ונפגשים עם קבוצות שונות בחברה, תוכניות טלויזיה המעבירות מסרים מגוונים, מתן לגיטימציה (אישור) לקיומן של קבוצות שונות בחברה ומתן אפשרות לקבוצות אלו להתבטא במרחב הציבורי לקיים את התרבות שלהן וכדומה

עקרון שלטון החוק

עיקרון דמוקרטי. על פי עקרון זה מדינה מתנהלת בהתאם לחוקים הנחקקים בהלימה לעקרונות הדמוקרטיה ועל פי הנהלים. כולם כפופים לחוק וחייבים לציית לו. החוק הוא עליון מעל האזרחים ומעל השלטון. מתבסס על הסכמת האזרחים כי כדאי וראוי להם להקים מסגרת משותפת המחייבת את כולם לפעול על פי כללים ומגבלות קבועים מתוך הבנה כי כללים אלו שומרים ומגנים עליהם ועל יציבות החברה והמדינה. על פי עיקרון זה כוחן של רשויות השלטון בא להן מתוקף החוק. החוק נחקק בהליך דמוקרטי והוא מבטא ומשקף מחויבות לזכויות האדם, לעקרונות הדמוקרטיה, לערכים משותפים לכלל אזרחי המדינה ולערכים הקובעים את אופי המדינה. לא ניתן לפגוע בזכויות של אזרחים ללא הסמכה מפורשת לכך בחוק. .

עקרון שלטון החוק

(המשך)

מטרות החוק: 1. שמירה על הסדר והביטחון במדינה. 2. הגנה על הזכויות הבסיסיות של האדם. 3. הקפדה על מימוש עקרונות המשטר הדמוקרטי. אכיפת החוק- כדי שיצייתו לחוקים, קובעת כל מדינה את הדרכים לאכיפת החוק, כלומר אלו עונשים יוטלו על מי שיפרו את החוקים. האחראים לאכיפת החוק הם המשטרה, צבא ובתי המשפט. אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. שוויון בפני החוק: כל בני האדם שווים בפני החוק, והחוק תקף לכולם, ולכן צריך לאכוף אותו באותו אופן לכולם. אנשים שונים שעברו עבירה, יעמדו למשפט זהה, בלי קשר אליהם, רק לעבירה שהם עשו.

עקרון זכויות אדם ואזרח

עקרון זכויות זכויות האדם מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם ולמנוע פגיעה בזכויותיהם הטבעית /הבסיסית מצד השלטון ומצד פרטים אחרים במדינה. זכויות האדם מבוססות על הרעיון כי כל אדם נולד עצמאי וחופשי ולכן יש להגן על חירויותיו וזכויותיו. זכויות האדם נגזרות מהצרכים הבסיסיים המשותפים לכל בני האדם באשר הם, ללא אבחנה היכן נולדו, מה המין שלהם ומה הדת אליה הם שייכים. רעיון זכויות האדם והאזרח מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם מצד השלטונות ומצד הפרטים המדינה. התפיסה היא כי כבוד הוא ערך בסיסי שממנו נובעות מגוון של זכויות כמו שוויון, חירות והליך הוגן. זכויות אזרח הן חלק מהזכויות המוענקות והן מגדירות את זכותו של אדם כאזרח בתוך מדינתו. זכויות האדם והאזרח אינן מוחלטות- הן מוגבלות ומתנגשות זו עם זו ולעיתים מתנגשות עם ערכים ואינטרסים אחרים ולכן הזכויות הן זכויות יחסיות.

זכויות מתנגשות

כשיש מצב שבו זכות טבעית של אדם או קבוצה סותרת בזכות טבעית של אדם או קבוצה אחרת או בין זכויות לבין ערכים ואינטרסים חשובים למדינה. כשיש סתירה בין זכויות, או בין זכויות לבין ערכים ואינטרסים חשובים למדינה, פועלת המדינה הדמוקרטית, על זרועותיה השונות, בדרך של שקלול ואיזון. "שקלול ואיזון" פירושו שיש לשקול את הזכויות המתנגשות לאור המקרה ולבחון פתרונות שיאפשרו הגנה על הזכות הנפגעת תוך איזון (שמירה על יחס רצוי) שיבטיח שהפגיעה בכל אחת מהזכויות ו/או הערכים המתנגשים תהיה מועטה ככל האפשר; הפתרון שיימצא צריך להיות כזה שימזער את הפגיעה, בכל אחת מהזכויות המתנגשות, למינימום ההכרחי. מי שמחליט הוא בית המשפט, והוא קובע בהתאם לאינטרס הציבורי הרחב.

זכויות טבעיות

זכויות בסיסיות, זכויות היסוד של האדם, הן זכויות טבעיות, הקודמות למדינה הן שייכות לכל אדם ללא הבדל דת גזע מין או עמדות פוליטיות ומכאן על המדינה הדמוקרטית לתת אותן לכל אדם באשר הוא. זכויות מוסריות שמוקנות לכל אדם באשר הוא אדם. זכויות שאנשים נולדים איתן. הן שייכות לפרט מרגע לידתו, ואין למדינה זכות מוסרית לפגוע בהן או לשלול אותן באופן שרירותי וללא הצדקה. תפקידה של המדינה הדמוקרטית להגן על זכויות אלה ולאפשר את מימושן.אם אני מגיע למדינה דמוקרטית ולא משנה לאן ולא משנה מה מעמדי- המדינה מחויבת לתת לי את הזכויות הטבעיות, הזכויות הטבעיות זהות בכל המדינות. זכויות האדם אינן מוחלטות הן מוגבלות מעצם טבען והמימוש שלהן הוא יחסי. כאשר זכויות מתנגשת עם זכויות אחרות, חירויות או אינטרסים של המדינה, מבקשים את האיזון שיבטיח את מימוש הזכויות תוך פגיעה מינימלית בכל אחת מהן "שקלול ואיזון".

זכויות מוענקות

זכויות מוענקות- הזכויות המוענקות באות מהמילה להעניק (לתת), והן לא זכויות שחובה שיתקיימו. המדינה מעניקה אותן על פי שיקול דעתה ועל פי האידאולוגיה של מי שמנהל אותה, והיא יכולה לשנות את הזכויות המוענקות. המדינה מעניקה את זכויות אלו בדרך כלל רק לאזרחיה (אבל לא בהכרח). המדינה יכולה לקבוע למי לתת זכויות אלו, מתי לתת זכויות אלו, איך להעניק זכויות אלו עוד… כאשר מתקיימים חילופי שלטון לעיתים זויות אלו משתנות בהתאם לתפיסת העולם של מי שנמצא בשלטון.

הזכות לשווין

זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה לאחרים מהחברה ומהשלטונות. נובע מהעובדה כי כל בני האדם נולדו שווים בערכם מעצם טבעם כבני אנוש ולכל אדם הזכות לקבל יחס זהה לכל אדם אחר. אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו, סממן חיצוני כל שהוא או מגבלה כל שהיא (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסוימת)/ חובה שלא להתחשב באופן פוגעני בהשתייכותו של אדם לקבוצה מכוננת זהות. זכות זו נובעת מתוך ערך השוויון, ערך שהוא בסיסי במדינות דמוקרטיות. צריך לתת שוויון לכל אדם בכל מיני פרמטרים (למשל: שוויון בפני החוק ובאכיפתו, שוויון במשטר פוליטי וכדו').

סייגים לשוויון

ישנם מקרים בהם נוהגים במדיניות שאינה שוויונית כלפי אדם או אוכלוסיה מסויימת. לעיתים מתן יחס כזה שאינו שוויוני הוא לטובה ולעיתים הוא לרעה. יש שלושה סוגים של מדיניות כזו: הבחנה, אפליה פסולה, העדפה מתקנת: אפליה פסולה: פגיעה בזכות לשוויון. הענקת יחס שונה לבני אדם שווים ללא סיבה מוצדקת בשל זהותם, שיוכם או סממן חיצוני כלשהו (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסוימת). דוגמאות- בקבלה לעבודה, אי קבלה לעבודה של אדם שלא שירת שרות צבאי, פיטורים של אדם עקב נטיותיו המיניות וכד'.

סייגים לשוויון

(המשך)

הבחנה: הענקת יחס שונה לאדם בשל סיבה מוצדקת/ נסיבות מסוימות/ צרכים מיוחדים, ללא הגבלת זמן במטרה לאפשר לו תנאים שווים להצליח. היחס השונה יינתן ללא הגבלת זמן מאחר ולא ניתן לשנות את השונת- היא קבועה. אנשים אינם זהים זה לזה. לכל אחד יש מאפיינים ייחודיים לו. בגלל ולאור ההבדלים הללו צריכים להיות הבדלים גם בהתייחסות של החוק כלפי בני האדם. התייחסות החוק צריכה להיות שונה בנוגע לשני אנשים. ההבחנה מתקיימת רק כאשר השונות היא רלוונטית ומסיבות מוצדקות (תקציבים מיוחדים לנכים, תנאי עבודה לנשים עובדות) לדוגמא- שני פושעים שביצעו את אותו הפשע אך אחד מהם בעל פיגור מוחי ומכאן הבנתו את המעשה והשלכותיו שונות מזה שהוא אדם נורמטיבי ולכן הם גם יקבלו עונש שונה. מתבטא למשל בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ( 1998) , חוק הקלות לחירש ( 1992)

סייגים לשוויון

(המשך)

העדפה מתקנת: מתן יחס מועדף לקבוצה מסוימת מסיבה מוצדקת, על מנת לתקן חוסר שוויון היסטורי, חברתי, כלכלי- בין אותה קבוצה לשאר החברה, פערים שנוצרו. העדפה מתקנת היא מדיניות שנועדה לשפר את מצבן של קבוצות מקופחות, במטרה לצמצם פערים בינן ובין שאר האוכלוסייה כדי להבטיח שוויון בעתיד היחס המיוחד ניתן לזמן מוגבל- רק עד שהקבוצה תגיע למעמד שווה לשאר הקבוצות בחברה, כלומר מוגבל לתקופה מסוימת. פערים אלה הם פערים שהמדינה יוצרת, ולכן היא צריכה לתקן אותם. לדוגמא- בכל רשימה של מפלגה לכנסת נשמרים מראש מקומות לנשים על מנת לתת ייצוג למין הנשי ברשות המחוקקת, הקלה בקבלה לאוניברסיטה של מיעוטים, מענקים לעולים חדשים ולוחמים בצבא, הטבות מס לתושבי הפריפריה (למשל: אנשים בקריית שמונה לא משלמים מיסים כמו במרכז), הקמת רכבת לתושבי הפריפריה (למשל, כרמיאל) במקום במרכז, ועוד.

סייגים לשוויון

(המשך)

הזכות לחירות

האדם הוא יצור אוטונומי ותבוני ולכן אחראי על גופו ועל חייו, נושא באחריות למעשיו. לכל אדם זכות לחיות, להחליט, לעשות, לפעול, להימנע מפעולה, לבחור כרצונו, לעצב את אישיותו כרצונו, ליצור בדרכו את סיפור חייו. זכות זו מוגבלת בשלושה מקרים:

1. פגיעה בזולת- שימוש בחירות כדי לשלול חירות של אדם אחר.
2. פגיעה בחברה- שימוש בחירות כדי לפגוע בסדר הציבורי, בטחון המדינה, או בערכים מוסריים של החברה (גזענות , אנטי דמוקרטיות).
3. פגיעה של הפרט בעצמו- שימוש בחירות כדי לפגוע בעצמנו לדוגמא נטיות אובדניות על כן המדינה מגבילה את החירות כדי להגן על חייו של האדם (אשפוז כפוי... )

אין לשלול את חירותו של אדם ע"י מעצר או ע"י הגבלת החופש המחשבה והפעולה שלו .

נגזרות הזכות לחירות

1. חירות המחשבה והדעה- זכותו של כל אדם לחשוב ולגבש לעצמו דעה בכל נושא ובכל עניין. לאדם יש זכות לקיים עם עצמו משא ומתן בינו לבין עצמו וכך לגבש דעה בכל עניין המצוי על סדר היום הציבורי או הפרטי. זכותו של אדם להחזיק בדעה גם אם אינה מקובלת על הכלל. חירות זו חשובה בכדי שכל אדם יוכל להיות עצמאי, ביקורתי וחושב. חירות זו מבטיחה את כבודו העצמי של אדם ואת היכולת של אדם לגלות אחריות לעצמו ולמעשיו. 2. חופש המצפון- זכותו של כל אדם להאמין בערכים מסוימים ולאמץ אותם לעצמו. לאדם יש זכות להאמין בערכים מסוימים, שנובעים מתפיסות עולם שונות, ולנהוג על פיהם.

נגזרות הזכות לחירות

3. חופש הביטוי- זכותו של כל אדם להביע את דעתו, מחשבותיו, אמונתו, אורחות חייו או רגשותיו בכל דרך (מאמר, שיר, לבוש, פולחן, תקשורת, ציור ...) בפומבי (בגלוי). השלטון אינו רשאי למנוע פרסום של דעה מסויימת רק מאחר ואינה נכונה בעיניו. זכות זו חשובה במדינה דמוקרטית מאחר והיא מאפשרת את גילוי האמת וחידוד הדעות והעמדות, מאפשרת קבלת החלטות מושכלת ושקולה וכך גם חילופי שלטון. מאפשרת לשמור על יציבות חברתית מאחר והיא מקדמת סובלנות וקבלת השונה, מפחיתה שסעים וקיטוב חברתי, מפחיתה אלימות והקצנה, מאפשרת כלי להגשמה עצמית והיכולת של אדם להביע עצמו. 4.זכות הציבור לדעת- זכותו של כלל הציבור לצרוך, לקבל ולהחליף מידע בנושאים שונים ומגוונים הקשורים להתנהלות המדינה, על מנת שיוכל לנהל את חייו ולעשות בחירות נכונות. כמו כן זכות הציבור לקבל מידע בנוגע להחלטות ודיונים שלטוניים על מנת שיוכל לבקר ולפקח שהשלטון שומר על האינטרס הציבורי ולא מקבל החלטות למען אינטרסים אישיים או פוליטיים. הזכות מוגבלת כאשר מדובר על מידע שעלול לפגוע במדינה ובטחונה. הזכות מתממשת באמצעות התקשורת, גופי פיקוח כמו מבקר המדינה, בית המשפט ועוד.

נגזרות הזכות לחירות

5. חופש הדת- זכותו של כל אדם לבחור להשתייך לכל דת שירצה ולקיים את פולחנה כל זמן שהיא לא פוגעת באדם או קבוצה אחרת. (למשל: אנשים שנולדו יהודים יכולים לבחור האם לקיים מצוות כאלו ואחרות על פי ראות עיניהם).כמו כן זכותו של כל אדם להחליט מה הוא מקיים במסגרת השתייכות דתית זו ומה לא כלומר איזה מנהגים, הלכות, פולחנים הוא רוצה לקיים ואילו לא. 6. חופש מדת-זכותו של כל אדם לבחור לא להאמין או לא להשתייך לשום דת ולא לקיים את פולחנה. הזכות שלא לקיים טקסים ופולחנים. הזכות שלא להיות נתון לכפיה דתית באופן פרטי או מרשויות המדינה. כל זאת מבלי שזכויותיו האזרחיות יפגעו. (לדוגמא לחיות את חייו כאתאיסט).

נגזרות הזכות לחירות

7. חופש העיסוק- זכותו של כל אדם לבחור לעסוק בכל מקצוע או מקום עבודה שירצה במקום ובדרך הרצויים לו לשם הבטחת צורכי הקיום שלו (פרנסה) ולשם הגשמה עצמית, כל עוד הדתחום אינו אסור מבחינת החוק (למשל: סוחר סמים כאשר החוק אוסר על כך). 8. חופש התנועה- זכותו של כל אדם לנוע כרצונו בחופשיות ממקום למקום, לשנות את מקום מגוריו, לעבור מארץ לארץ. זכותו של הפרט לנוע בחופשיות בתחומי המדינה וזכותו לצאת מהמדינה לחו"ל ולחזור אליה ללא הגבלה, כל עוד אין איסור לכך בחוק, כמו מדינות שבהם אזרחי מדינת ישראל לא יכולים להיכנס, בסיסים צבאיים וכדו'.

הזכות לקניין

זכותו של כל אדם להיות בעל רכוש, להחזיק בדבר שיש לו ערך כלכלי אשר צבר/ קיבל/ הרוויח/ ירש, לשמור עליו וליהנות ממנו ללא חשש יילקח ממנו. אין לעשות שימוש בקניינו (רכושו) של אדם ללא רשותו (גם לקיחת פרנסה מאדם, למשל דייגים שלקחו להם את הפרנסה על ידי בניית סכר). קניין יכול להיות חומרי (=מוחשי, אפשר לגעת בו) או רוחני (= אי אפשר לגעת בו):

1. קניין מוחשי- רכוש שניתן לגעת בו (בית, בגדים, טלפון נייד וכד')
2. קניין רוחני- רכוש שלא ניתן לגעת בו (שיר, לחן, אפליקציה, סמל מסחרי וכד'). כל יצירה רוחנית (פרי מחשבה של האדם) כמו פטנט מדעי, תוכנת מחשב, שיר סיפור וכו' ... אסור לפגוע בזכות זו (קניין רוחני) ללא רשות היוצרים , כלומר אסור להעתיק, לשכפל ... הפרת זכות זו ללא קבלת אישור היא גנבה בתחום הקניין הרוחני, הפרת זכויות יוצרים.

הזכות לכבוד

זכותו של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב, לשמור על כבודו האנושי מבלי שיבזו ויעליבו אותו ומבלי שיפגעו בדימויו העצמי ובתחושת הכבוד העצמי שלו. אין להשפיל או לבזות אדם באופן מילולי ו/או פיזי. זכות זו היא סובייקטיבית (=אישית) ותלויה בתחושתו ובדימויו העצמי של אדם. בישראל זכות זו מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שמטרתו הגנה על כבוד האדם מתוך רצון לעגן בחוק את ערכיה של מדינת ישראל. מזכות זו נובעות שתי זכויות- כבוד פרטיות וכבוד שם טוב.

הזכות לכבוד

(המשך)

הזכות לכבוד-פרטיות- זכותו של כל אדם לחיות ללא חשיפה התערבות או חדירה לחייו. זכותו שלא יחדרו לתחומו הפרטי ללא רשותו. אין לגעת בחפציו ובגופו של אדם ו/או לאסוף לגביו מידע ו/או לפרסם פרטים אודותיו ללא הסכמתו. לכל אדם יש זכות לשמור על המרחב האישי שלו פרטי ולשמור על ענייניו הפרטיים. כל פלישה פיזית לרשות היחיד: חדירה לגופו וכליו, האזנה לדבריו, עיון בכתבים, צילום, איסוף מידע לגביו וכדומה, מבלי לקבל את רשותו היא חדירה לתחומו האישי של אדם ופרושה פגיעה בזכותו לפרטיות . הזכות לכבוד-שם טוב- זכותו של כל אדם שלא יפרסמו אודותיו, על אורחות חייו או על דעותיו מידע שקרי שלילי. אין לפרסם מידע שיש בו כדי לפגוע בשמו ובדימויו הציבורי של הפרט ללא סיבה. זכות זאת נפגעת כאשר נכתבים דברי שקר פוגעים על אדם והם מתפרסמים בציבור (אפילו בקבוצות ווצאפ).

הזכות לחיים בביטחון ושלמות הגוף

כל בני האדם זכאים להגנה על חייהם מפני כל פגיעה. זכותו של כל אדם לחיות ללא פחד מפני פגיעה פיזית או נפשית המסכנת את חייו או פוגעת בשלמות גופו. חובת המדינה לספק לו את ההגנה הדרושה לשם מימוש זכות זו, באמצעות גורמי הביטחון, חוקים האוסרים פגיעה בחיי אדם , והגבלת השימוש בכוח ע"י המשטרה. הצורך להגן על חייהם של בני האדם מתנגש לעיתים עם ערכים אחרים . התנגשות היוצרת דילמה מוסרית כמו לדוגמא המתת חסד, הפלה יזומה מלאכותית, עונש מוות, טיפול בחולה סופני בניגוד לרצונו.

הזכות להליך משפטי הוגן

זכותו של כל אדם הנמצא בהליך משפטי שזכויותיו הטבעיות לא יפגעו מעבר למה שנדרש לצורכי החקירה והמשפט. מטרת הזכות היא למנוע פגיעה לא מוצדקת בזכויות יסוד של אדם כמו הזכות לכבוד והזכות לשוויון, ולהגן על זכויותיו מפני החלטה שרירותית (אקראית, ללא הסבר הגיוני ) של השלטון. בזמן העמדה לדין החל מרגע שאדם נחשד בביצוע עבירה הפגיעה בזכויותיו תהיה מוצדקת ותתבצע רק על פי החוק. זכות זו מתבטאת במספר דברים כמו: שמירה על כבודו, אפשרות לערעור, זכאי לקבלת עורך דין, סנגוריה ציבורית (במקרים מסוימים), ותנאי מעצר הולמים. אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו/ אדם זכאי כל עוד לא הורשע בדין.חשוב להדגיש – גם כאשר מתקיים הליך הוגן ישנה פגיעה בזכויות האדם, פגיעה זו היא בלתי נמנעת משום שמדובר בחשוד ויש צורך להגן על החברה מפניו ( התנגשות בן זכויות).

הזכות להליך משפטי הוגן

(המשך)

הזכות להליך הוגן נשמרת באמצעות מספר כללים (חובה להציג לפחות שלושה) :

• אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו חיפוש .
• מעצר ע"י המשטרה מוגבל ל24 שעות אח"כ חלה חובה להביאו בפני שופט .
• אין להטיל על אדם עונש מאסר או קנס ללא משפט .
• זכותו של כל אדם לדעת במה הוא נאשם כדי שלא יפליל את עצמו .
• כתב האישום חייב לכלול את כל האשמות הראיות, והעברות כדי שאדם יוכל להתגונן .
• הנאשם זכאי לייצוג משפטי החל משלב החקירה ועד תום ההליך המשפטי.
• משפט פומבי, כדי שההליך המשפטי יהיה חשוף לביקורת ציבורית .
• משפט יערך על ידי שופטים בלתי תלויים.
• זכותו של כל אדם לעתור על עוולות שנגרמו לו או לאדם אחר

בהצלחה!!