מנהיגים חזקים במאה ה - 21

מנהיגים חזקים במאה ה- 21

ישראל והעולם

הכמיהה למנהיג חזק

השיח התקשורתי

שני מנהיגים חזקים

מנהיגים בעולם

אוטוקרטיה או דמוקרטיה ? הדרך לעושר

שקף 1

בצד התמיכה של רוב הציבור בישראל בשיטה הדמוקרטית יש רוב התומך במנהיגים חזקים

בשנת 2006 אמרו 56% מהנשאלים, יהודים וערבים, שהם מסכימים לטענה ש'מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים'. הכמיהה ל'מנהיגים חזקים' בהשוואה בין-לאומית חושפת כי בישראל יש כמיהה ל'מנהיג חזק' במידה גבוהה לעומת דמוקרטיות אחרות: בקצה האחד ניצבות דנמרק, נורווגיה איטליה ומדינות פרלמנטריות אחרות – בכולן רוב הנשאלים הסתייגו מהתמיכה בקביעה זו. אולם במדינות שבהן משטר נשיאותי דוגמת קולומביה, מקסיקו, ונצואלה, צ'ילה ואף ארצות הברית, שיעורי התמיכה ב'מנהיגים חזקים' גבוהים בהרבה מאלה שבהן נהוג המשטר הפרלמנטרי. עובדה זו מצביעה, במידה מסוימת, על חולשה תרבותית וערכית של הדמוקרטיה הייצוגית. שיעורי תמיכה גבוהים ב'מנהיגים חזקים' מצביעים גם על בעיית לגיטימיות של השלטון באותן מדינות

מקורhttp://www.worldvaluessurvey.org World Value Survey, 2005 וכן המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006, עמ' 74.

שקף 2

מרבית בני הנוער בארץ מעדיפים "מנהיגות חזקה" על פני שלטון החוק

מסקר שערכה "קרן פרידריך אברט" הגרמנית בשיתוף עם מרכז "מאקרו לכלכלה מדינית" בקרב בני נוער יהודים וערבים בארץ עולה כי 60% מבני הנוער היהודים בישראל, בגילים 18-15, סבורים כי מנהיגים "חזקים" עדיפים על פני שלטון החוק, ו-70% סבורים כי במקרה של התנגשות בין צרכי ביטחון המדינה לערכי הדמוקרטיה, יש להעדיף את הראשונים. ממצאים דומים התקבלו גם בקרב נשאלים בני 21-24 כ-46% מהצעירים תומכים בשלילת זכויות כמו הזכות להיבחר לכנסת, מאזרחי ישראל הערבים. כמו כן נוטים הצעירים לראות ביהדות מטרה לאומית חשובה יותר מן הדמוקרטיה. 33.2% מהנשאלים ענו כי היהדות היא המטרה הלאומית החשובה, לעומת 14.3% שבחרו בדמוקרטיה לשם השוואה, בסקר דומה שנערך ב-1998 בחרו 18.1% ביהדות כמטרה החשובה לעומת 26.1% שבחרו בדמוקרטיה

וואלה חדשות31-3-2011

שקף 3

שרון נגד מצנע

התקשורת צמאה למנהיג נחרץ ובוטה ויודעת לתגמל באופן ראוי ולהעניש את מי שאינו מספק לה את מנת האדרנלין היומית

ריקוד הטנגו של התקשורת הישראלית עם תפיסת "המנהיג החזק" ממחיש, במידה רבה, את הריקוד שלה עם הדמוקרטיה בכלל: כשם שהתקשורת יודעת שצריך להביע תמיכה עקרונית בערכי הדמוקרטיה, כך היא יודעת שתמיכה ברעיון המנהיג החזק נחשבת ללא דמוקרטית ומזוהה עם משטרים פשיסטיים כוחניים וכשם שלצד התמיכה העקרונית בדמוקרטיה, התקשורת מתייחסת תכופות באהדה לרעיונות בלתי דמוקרטיים בעליל, כך גם הכמיהה למנהיג חזק מובילה לזלזול בחשיבות החוק וברוחו באופן בלתי מוצהר התקשורת הישראלית צמאה למנהיג כוחני ובוטה, ויודעת לתגמל באופן ראוי את אלה שעונים לקריטריונים אלה, ומה שחשוב לא פחות: להעניש את אותם מנהיגים שאינם מספקים לה את מנת האדרנלין היומית, שלה היא נזקקת על מנת למכור את מרכולתה לקהל הצרכנים

יובל קרמניצר וארן ליביו העין השביעית 01.07.2003

שקף 4

שרון נגד מצנע

ההנגדה בין שרון המנהיג "החזק" לבין מצנע ... היתה ברורה ונעשתה באופן גלוי

"הציבור כמה לפוליטיקה אחרת, מתונה ונקייה, מהסוג שמצנע אמור לייצג, אבל זה רק במישור התיאורטי", אבחן חמי שלו ב"מעריב" ב-20.1.2003. "בפועל, הציבור התמכר לפוליטיקה מתלהמת וכוחנית, שמעדיפה סיסמאות ריקות ופרוגרמות חסרות שחר על פני ניתוח קר של המציאות. במגרש הזה, למצנע אין סיכוי". אכן, מלים כדורבנות, אך מהי תרומתה של התקשורת לשרטוט קווי המגרש הזה? י בן כספית מ"מעריב" (22.11.2002) מצנע הצליח לעצבן: "הוא איש מוזר, אותנטי, נטול פוזה כלשהי. מה שרואים אצלו, זה מה שיש. אומר מה שחושב, ישר מהבטן, בלי חוכמות. בהתחלה צחק(נ)ו עליו... י כדי להצליח בפוליטיקה של הגדולים, הוא חייב להתחבא מאחורי כתפו של מישהו שכן עובר מסך, משדר וינריות, נוטף כריזמטיות", כתבה יעל פז-מלמד ב"מעריב" ב-8.5.2003

ב-10.1.2003, קבע נדב איל כי "יו"ר העבודה הוא איש רציני, מעמיק, עקרוני. זאת תכונה שיש להעריך: אבל במערכת בחירות חשוב גם להיות ממזר, לדעת לתת את הכותרות החדשותיות, ולעשות את זה במקום הנכון, לפעמים אפילו לבצע מניפולציה קטנה. אח, איפה הוא ואיפה אהוד ברק ובנימין נתניהו, הקמפיינרים האולטימטיביים, אמני הספין סימה קדמון מ"ידיעות אחרונות" (9.5.2003) זאת מפלגה שזקוקה לאבא. זה מה שליכד תמיד אנשים עצמאיים כמו רמון, איציק, כבל. אפילו פואד. החיפוש אחרי אבא. מנהיג סמכותי, חזק, בטוח בעצמו. ומצנע, אין בו שום דבר כזה. הוא עצמו יודע את זה. אני לא טיפוס אבהי, הוא אמר לי פעם בגילוי לב, כמעט בצער מול מצנע הנעבעך זה שבעייתו "אינה יושרו, אלא היותו בוק שלא מבין כלום מהחיים שלו" (ניר ברעם, "מעריב", 11.5.2003), העמידה התקשורת את המנהיג החזק האמיתי, ראש הממשלה, אריאל שרון. ההנגדה בין השניים היתה ברורה ונעשתה באופן גלוי

יובל קרמניצר וארן ליביו העין השביעית 01.07.2003

שקף 5

שרון נגד מצנע

שני אגפי המשוואה התרת הרסן לשלטון מצד אחד, והשאיפה לשלטון חזק מצד שני - משלימים זה את זה

אפילו היושר, תכונה שניתן היה לחשוב שהתקשורת תרצה למצוא אצל מנהיגי המדינה, הפך במקרים מסוימים למגרעה. "נקיון הכפיים... הוא בעיניי עוד סוג של התנשאות קלאסית של מפלגה המורמת מעם", טען קובי אוז ב"מעריב" ב-16.5.2003 את הפוליטיקאים שלי אני מעדיף קולניים ומיוזעים, מלאים בכוח הישרדות, עמוסים ביצרים ובני אנוש כמו כולנו הצוות של מצנע, נעים ככל שיהיה, לא הכיל ’קילרים’", הסביר בן כספית ב"מעריב" ב-9.5.2003 ובאותו עיתון (20.1.2003) נימק גם חמי שלו כי "משהו במצנע לא נדבק. יש התולים זאת בהעדר ’כריזמה’, בכך שמצנע אינו משדר ’קילריות’ במידה הנדרשת

עמרם מצנע לא היה הראשון (או האחרון) שהוצג כמנהיג חלש במדינה הזקוקה לנסיך מקיאבליאני אמיתי. יוסי ביילין, בני בגין והחרצוף של דן מרידור יכולים לספר לו סיפור או שניים על הדרך שבה דימוי של אדם הגון וישר, שאינו מוכן להכפיף את החוק לצרכיו האישיים, הוא התחנה הראשונה והבטוחה בדרך לבית-הקברות הפוליטי התחושה שמנהיגות ביצועיסטית, כזו היודעת לכופף את החוקים במידת הצורך, היא הדבר הרצוי, מתחדדת ככל שהדבר נוגע לענייני ביטחון: אז נראה לרבים, ובכלל זה עיתונאים, מיותר ומסרבל לדבוק בחוקים ובעקרונות דמוקרטיים נוקשים. הנהגה דינמית וחופשית ממגבלות היא משאת הנפש העדר המעקב על חוקיות ותקינות הממשל, כאשר קיים צורך בפעולה, מחזק את הכמיהה למנהיג חזק בעל יכולת ביצועית. תפיסת המנהיגים כחזקים משפיעה, מצדה, על האופן שבו התנהגותם מסוקרת. בסופו של דבר, התקשורת מחבקת את מי ש"מגן על היהודים". תחושת החירום דוחקת אותה לזרועות האיש החזק, זה שמתעלם ממנה ואינו צריך, לשיטתה, לתת לה דין וחשבון

יובל קרמניצר וארן ליביו העין השביעית 01.07.2003

שקף 6

מודי וארדואן מנהיגים חזקים מעמידים את הדמוקרטיות שלהם בסכנה

ארדואן הוא תוצר של האסלאם הפוליטי בטורקיה, שנדחק במשך עשרות שנים תחת המשטרים החילוניים הקודמים הוא עלה לשלטון עם האידיאל השאפתני של שינוי האופי של האומה. והוא השיג את מטרתו באטיות אך בביטחון מפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח, זכתה לניצחונות גורפים בבחירות, ובשנת 2014 נבחר לנשיא במשאל עם. טורקיה להפך דמוקרטי והפכה למדינה סמכותית יותר ויותר. זכויות האזרח נפגעו והארץ מקוטבת יותר מתמיד. בטורקיה, מאז ניסיון ההפיכה בחודש יולי 2016, הפרת זכויות האדם הפכה גלויה יותר. מיד עם ביטול הפוטש הוכרז מצב חירום (כמעט שנה). צווי חירום שימשו לטיהור אלפי חברים מכל סוג של התנגדות מודי הוביל את מפלגתו מונע ע"י סדר היום כי הודו היא מולדת הינדים בלבד. מאז הפך מודי לראש ממשלה, קבוצות מיעוטים, ובמיוחד מוסלמים ונוצרים, הותקפו באופן קבוע וחיים בסביבה עוינת מאוד. תומכי מודי הגבירו את הקמפיין נגד נישואים בין-דתיים ואכילת בשר בקר. המרות המוניות להינדואיזם נאכפות על ידי פעילי מפלגתו. סגנון המנהיגות הדומיננטי של מודי הפחית את היקף המחלוקת. פעילים גם מביעים חששות מפני האקלים המתגבר של חוסר סובלנות דתית והתערבות פוליטית במוסדות אקדמיים ותרבותיים. בתגובה, המדינה משתמשת בכוח כפייתי כדי לדכא התנגדות בתואנה של הביטחון הלאומי והזהות ההודית

שניהם אנשי ימין המעסיקים רטוריקה לאומנית, ושניהם נהיו חזקים יותר מבחינה פוליטית, כאשר ביקשו לקטב את החברות הרב-תרבותיות שתחת שלטונם שני המנהיגים באים מרקע כלכלי וחינוכי צנוע, אך אימצו בהצלחה את הדימויים של "אדם חזק", אשר מושכים מאוד את קהל בוחריהם. הם מייחסים את הפעילות המדינית הממושכת של ארצם כאליטיסטית ומקדמים מדיניות פופוליסטית

אתר https://iw.livingorganicnews.com/

שקף 7

מודי וארדואן מנהיגים חזקים מעמידים את הדמוקרטיות שלהם בסכנה

על פי מדד הדמוקרטיה העולמי, טורקיה היא משטר היברידי, בעוד הודו מוגדרת כדמוקרטיה פגומה. ל עומת טורקיה, אז, הודו יש מסגרת דמוקרטית טובה יותר - אבל זה תחת איום מתמיד ארדואן ומודי פגעו קשות באופי החילוני של ארצם והצליחו לרכז את השלטון בידיהם. שתי המדינות היו בעבר דוגמאות של מדינות מודרניות בעלות ערכים חילוניים. אבל ההידרדרות המהירה של הדמוקרטיה בתורכיה ובהודו מציבה כיום אתגרים רציניים לשלום וליציבות באזוריהם

משאל העם שנתן לארדואן עוד סמכויות ביצועיות כנשיא שינה את משטר תורכיה מחברה פרלמנטרית לנשיאות. א רדואן אינו מוכן לשחרר את השלטון, והוא גם לא מתבייש לתת לעולם לדעת שלא אכפת לו מה "המערב" חושב מודי ממשיך לנצח בבחירות מרכזיות במדינה. מפלגתו נמצאת על סף השגת רוב בבית העליון של הפרלמנט, כאשר אחד מחבריה נבחר לנשיא. העדר התנגדות אפקטיבית ותקשורת לאומית כנועה מסייעים למודי בדרכו. עתידה של הדמוקרטיה במדינה נתפס בעיני רבים כסיכון גבוה

אתר https://iw.livingorganicnews.com/

שקף 8

שחיקה מעוררת חשש של הדמוקרטיה ברחבי העולם מלמדת לא מעט על אופן עלייתם של אנשים חזקים במדינות חלשות, ועל קווי הדמיון בין חוזקותיהם וחולשותיהם של מנהיגי העולם הכמעט־חופשי

כמעט 30 שנה חלפו מאז הכריז הפילוסוף פרופ' פרנסיס פוקויאמה על קץ ההיסטוריה ועל ניצחון הדמוקרטיה הליברלית. בזמן הקצר שחלף מאז, התהייה אם הדמוקרטיה בצרות אינה נחשבת תמוהה עוד. דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, שנחשבה במשך דורות לנושאת לפיד הדמוקרטיה, רומס את הנורמות שלה. נשיא סין שי ג'ינפינג מוביל את מדינתו אל שלטון יחיד. נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, שכלא וסילק יותר מ-200 אלף אזרחים טורקים בנסיבות פוליטיות ובעיקר מאז ניסיון ההפיכה במדינה ביולי 2016, זכה בבחירות הנוכחיות ויעניק לעצמו סמכויות נוספות. המשטר בניקרגואה מענה מפגינים. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עומד לגזור קופון תעמולתי אדיר ממשחקי גביע העולם בכדורגל במדינתו. כך, הולכים ומתחזקים מנהיגים פוליטיים רבי עוצמה ברחבי העולם

אקונומיסט - פורסם ב-26.06.18

שקף 9

יותר ויותר מדינות שמוגדרות כ"לא חופשיות" מצליחות להציע לאזרחיהן הכנסה גבוהה ומוכיחות כי הדמוקרטיה כבר אינה הדרך היחידה לשגשוג ולעושר

כשהמאה ה-20 הסתיימה, הדמוקרטיה הייתה בשיאה. ברית המועצות נעלמה. הנאציזם היה סיוט מתרחק, וכל יבשת הפגינה סימני מעבר לבחירות חופשיות ולשלטון חוק. כל האנושות הגיעה סוף סוף להכרת העקרונות הגדולים של חופש דמוקרטי ושוויון זה מה שמשקיפים רבים הניחו במבט לאחור, הסיבות לקסם של הדמוקרטיה באותם ימים אופטימיים נראות מורכבות יותר. חלק גדול מזה לא היה עניין של רעיונות נאצלים, אלא של הצלחה כלכלית. המדינות העשירות ביותר בעולם היו דמוקרטיות, ושאר העולם רצה גם הוא להיות עשיר היום, העושר העולמי נודד לחלקים סמכותניים יותר של העולם, ולא ברור באיזו מידה הדמוקרטיה תנצח בתחרות הזו, ללא כל היתרונות החומריים לצידה

וול סטריט ג'ורנל 5-3-2019

שקף 10

כפי שמראה לנו ההיסטוריה של המאה ה-20, החופש מתוק בהרבה כשהוא נראה כמו הדרך לעושר

ניתוח של תחזיות קרן המטבע הבינלאומית מראה שבשלב כלשהו בחמש השנים הבאות, התמ"ג הכולל של מדינות שמדורגות כ"לא חופשיות" על ידי מכון Freedom House יעלה על זה של המדינות הדמוקרטיות. סך הכלכלה של מדינות כמו ארה"ב, גרמניה, צרפת ויפן יהיה קטן מזה של אוטוקרטיות כמו סין, רוסיה, טורקיה וסעודיה כדי שהמערב ינווט בהצלחה בעולם החדש הזה, הוא יצטרך להבין איך כפות המאזניים נעו מהר כל כך מהגמוניה דמוקרטית לעלייה אוטוקרטית. חלק אחד של ההסבר הוא הנסיעה לאחור של הדמוקרטיה בכלכלות גדולות, בזכות מאמציהם של מנהיגים חזקים כמו ולדימיר פוטין ברוסיה ורג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה. אם דמוקרטיות כמו ברזיל, הודו ודרום אפריקה יעברו מגמה דומה בשנים הבאות, הכוח היחסי של המנהיגים האוטוקרטיים ימשיך לגדול

אבל גורם חשוב אפילו יותר הוא עליית הקפיטליזם הסמכותני. לפני המאה ה-21, משטרים אוטוקרטיים שהגיעו לרמה גבוהה יחסית של הכנסה לנפש נטו להפסיק לצמוח כמו ברית המועצות, או להפוך לדמוקרטיים, כמו משטרים צבאיים באסיה, אמריקה הלטינית ודרום אירופה. מדינות כמו סינגפור, שהמשיכה לצמוח בלי שהפכה לדמוקרטיה אמיתית, נחשבו לחריגים מעטים מן הכלל הרחב קרן המטבע מעריכה שבשנה הבאה (2020), 1.8 מיליארד בני אדם ברחבי העולם יחיו במשטרים סמכותניים ברמת הכנסה גבוהה מאוד למגמה הזו יש השלכות אדירות על עתיד הדמוקרטיה. ב-1957, ארה"ב ובעלות בריתה הדמוקרטיות באירופה ויפן היוו כמעט שני שלישים מכלכלת העולם - פי שלושה יותר מהגוש המזרחי בתוספת סין. השאלה האמיתית הייתה אם יש לו הנחישות הפוליטית לתרגם את העליונות החומרית שלו להגמוניה גיאופוליטית

וול סטריט ג'ורנל 5-3-2019

שקף 11

כפי שמראה לנו ההיסטוריה של המאה ה-20, החופש מתוק בהרבה כשהוא נראה כמו הדרך לעושר

ב-2019, לעומת זאת, אין כמות של נחישות פוליטית שיכולה לבלום את העובדה שהדמוקרטיות המערביות מהוות רק מעט יותר משליש מהכלכלה העולמית. על רקע השינוי הרדיקלי באוכלוסייה ובפריון העולמיים בעשורים האחרונים, יהיה נאיבי לצפות שצפון אמריקה ומערב אירופה יחזירו לעצמן את ההגמוניה שלהן בעתיד הנראה לעין לכן, השאלה אם דמוקרטיה או אוטוקרטיה ישלטו בעולם במאה ה-21 תהיה תלויה כנראה בכמה מדינות מפתח שיכולות להשתייך לכל מחנה. אם מדינות כמו הודו, ניגריה ואינדונזיה יצליחו לבסס דמוקרטיות יציבות ועשירות יחסית, לעקרונות החופש והשוויון יש סיכוי לשמור ולהרחיב את השפעתם בעשורים הבאים. אבל אם המדינות המתנדנדות הללו יהפכו לאוטוקרטיות ועשירות, לדמוקרטיה יהיה קשה יותר לטעון להגמוניה

וול סטריט ג'ורנל 5-3-2019

שקף 12

ואולי, הבוחרים לא רוצים דמוקרטיה

לפי הסיפור שלנו, נמשכנו לערכים האלה משום שהם הניבו הרבה תועלת לאנשים: הם הפכו את האזרחים לעשירים יותר, סיפקו להם שלום וגם סטטוס חברתי, כי למדינה היו יוקרה וכוח צבאי, אבל גם כי הדמוקרטיה הזאת גילמה ערכים מסוימים. כששאלו אנשים הם אמרו: 'אכפת לי מהדמוקרטיה בגלל הערכים, לא בגלל כל התועלת שאני שואב ממנה'. עכשיו חלק מההטבות המוחשיות מדשדשות, הרבה אנשים פחות שבעי רצון — והתמיכה בדמוקרטיה צונחת מהר משצפינו. לא היינו מודעים עד כמה היכולת של הדמוקרטיה לספק את הסחורה לאנשים מילאה תפקיד קריטי בהבטחת הלגיטימיות שלה ד"ר מונק הוא מרצה לממשל באוניברסיטת הרווארד

מוסף כלכליסט 2-8-2018

The people vs. Democracy

הולכים אל הלא נודע, הולכים אל הלך תדע אם זה טוב או רע שם בלא נודע בלי לדעת את גורלנו או מה יהיה כל אחד מנחש קדימה עד היכן שהוא רואה

מנהיגים חזקים במאה ה- 21

ישראל והעולם

הכמיהה למנהיג חזק

השיח התקשורתי

שני מנהיגים חזקים

מנהיגים בעולם

אוטוקרטיה או דמוקרטיה ? הדרך לעושר