הטרגדיה היוונית

classic tragedies

הטרגדיה הקלאסית על פי המחזה ״אנטיגונה״

נושא זה מהווה חלק מתכנית ההערכה החלופית (30%) בספרות ציונך בחלק זה יקבע על-פי הישגיך בבחינה שתפתח בתום השיעור. הבחינה בנויה משאלות רב ברירה (אמריקאיות) ותהיה אפשרות לענות עליה רק לזמן קצוב

מחזה/דרמה

יצירה ספרותית הבנויה מדיאלוגים/מונולוגים ובכוונתה להיות מוצגת על במה. העלילה מתקדמת באמצעות דיאלוגים ומונולוגים שחושפים את הקונפליקטים (עימותים, התנגדות בין רצונות שנובעים מהשקפות עולם שונות). ישנם קונפליקטים פנימיים של הדמויות בינן לבין עצמן וקונפליקטים חיצוניים בין דמויות שונות במחזה קיים מתח הנובע מאי ידיעת הצפוי לגיבור

לידיעתך, המחזה "אנטיגונה" שייך לז'אנר הטרגדיה (סוג של דרמה, בקצרה- מחזה שמתמקד בנפילתו של הגיבור) בהמשך נזכיר שוב מהי טרגדיה עפ"י אריסטו, מהם יסודות הטרגדיה ומיהו ה"גיבור הטראגי".

הטרגדיה היוונית

הטרגדיה היוונית התפתחה משילוב של סיפורי מיתוס (אגדות קדומות), שירים והצגות מחול, שהיו נהוגים ביוון עוד לפני הולדת הטרגדיה. תפקידה לחנך את הצופים להיות אזרחים טובים יותר למדינה

מקור השם טרגדיה מהמילה היוונית "טרגוס" (תיש) לזכר קורבנות התיש שהיו מקריבים לדיוניסוס בטקסים דתיים שהפכו למחזות

*הגדרת הטרגדיה מתוך הפואטיקה של אריסטו

אריסטו -פילוסוף יווני, (322 לפנה"ס) מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה ומאבות הפילוסופיה המערבית*.

"חיקוי פעולה רצינית, שלמה ובעלת שיעור, בלשון מונאמת, שכל אחד ממיניה (של הלשון המונאמת) משמש באופן נפרד בחלקיה (של היצירה); (חיקוי) באופן דרמטי ולא באופן סיפורי, אשר דרך חמלה וחרדה מבצע את הזיכוך (קתרזיס) של ריגושים כאלה."

חיקוי: הכוונה לחיקוי העקרונות השולטים בחיי האדם. העיקרון הבולט ביותר הוא עקרון ההשתנות, מכאן שהאמנות עוסקת בחיקוי ובהצגה של השתנותפעולה רצינית: גיבורי הטרגדיה גבוהים מן האדם (קומדיה - נמוכים), הטרגדיה עוסקת בענייני מלכים פעולה שלמה: פעולה שיש לה התחלה, אמצע וסוף. ההתחלה נמשכת סיבתית לאמצע, והאמצע נמשך סיבתית לסוף. אריסטו ראה כרצויה התרחשות בת 24 שעות. הקתרזיס: הקתרזיס הינו הריגוש הנדרש מן הקהל, הריגוש שעל-פי אדיפוס יגרום לחיזוק האמונה באלים. הקתרזיס הינו חוויה במקום עשייה. זהו התוצר הנפשי של ההתבוננות במתרחש על הבמה, והוא אשר מוליד מחדש את האמונה באלים. הקתרזיס הוא ריגוש מזכך (מטהר), המותיר את הצופים במחזה מסופקים, בעקבות רגשות הפחד והחמלה שהצטברו במהלך הצפייה בטרגדיה, אשר הפכו לתחושות ביטחון ואהבת האלים, עם סיומה.

אריסטו הוסיף, כי הסיבה לכישלון בטרגדיה אינה רשעות של הגיבור או מי מהדמויות, אלא חטא שחטא הגיבור בטרגדיה אין דמויות שליליות או חיוביות, אין דמויות מושלמות ואין רשעים מושלמים - זה לא נושא הטרגדיה לדברי אריסטו, הטרגדיה מתאפיינת, בין השאר, במעבר מאושר לאומללות המפנה הוא הרגע העלילתי בו מעבר זה מתרחש. בטרגדיה היוונית מתרחשת תמיד קטסטרופה (ביוונית: אסון, אך פה הכוונה למצב ללא מוצא) - והיא מתרחשת בין נפשות קרובות המובילות עצמן אל הקטסטרופה

"טרגדיה היא חיקוי אמנותי של מציאות חיים נעלה"

(אריסטו)

מימזיס - חיקוי, ייצוג המציאות כדי לשמור על חיקוי מציאות החיים המליץ אריסטו למחברי טרגדיות לשמור על אחדות עלילה, כלומר על רצף אירועים מקושרים באופן סיבתי שנתון בין התחלה לסוף

להשגת ה"מימזיס" (חיקוי המציאות), היה שימוש בטכניקת שלוש האחדויות: אחדות הזמן, העלילה והמקום

אחדות הזמן - פרק זמן אחיד וקצר רצוי לא יותר מעשרים וארבע שעותאחדות המקום - העלילה מתרחשת במקום אחד, בד"כ בארמון המלוכה. אירועים שמתרחשים מחוץ לארמון אינם מוצגים על הבמה, אלא מספרים עליהםאחדות העלילה - עלילה אחת מגובשת ללא עלילות משנה

לפי אריסטו, לטרגדיה שישה מרכיבים לפי סדר החשיבות:

01

מיתוס - עלילת סיפור המעשה הקדום – חיקוי של פעולות

02

אופי (אתוס) - מידות המוסר של הגיבורים, אופיים – חיקוי תכונות הדמויות.

03

מחשבה (לקסיס) – הרעיונות, התובנות שמבקש המחזאי להעביר לקהל הן באות לידי ביטוי גם במחשבות הגיבורים.

04

לשון, סגנון הדיבור (דיאנויה) - המלים בהן משתמשות הנפשות הפועלות בטרגדיה.

05

06

מוסיקליות-ניגון (מלוס) - ניגון הדברים הנאמרים, אותו ניגון (טון דיבור) השייך לכל דמות ודמות והדגשתו תורמת לזיהוי ההבדלים הבסיסיים בין הדמויות.-

הופעה בימתית - כל מה שרואים על הבמה מעבר למלים המושמעות (תפאורה, תנועה משחק).

:תוכלו לזכור אותם בעזרת ראשי התיבות

מ א ם ל ה ם

מיתוס

מוסיקליות

לשון וסגנון הדיבור

מחשבה

הופעה בימתית

אופי

חוקרת הספרות דורותיאה קרוק התאימה את התאוריה של אריסטו גם למחזות שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר. לפיה בכל טרגדיה ישנם ארבעה אלמנטים

01

המעשה המביש

חטא שנעשה ע"י הגיבור מפר את סדר הערכים וגורם ישירות לסבל

02

הסבל

הגיבור סובל לאורך רוב המחזה סבל נורא המוביל אותו לידיעה

הידיעה

03

הגיבור מבין את חטאו ולוקח אחריות על השלכותיו

04

אישור מחדש של הערכים

הקהל מקבל אישור מחדש לקיומו של צדק בעולם והשבת הסדר לערכים

העשרה

אריסטו חי במאה החמישית לפנה"ס לפני למעלה מ 2500 שנה ובכל זאת, התאוריה שפיתח משמשת מחזאים וחוקרים עד היום

?מה היו החוקים על פיהם נהגו בעת העתיקה ?לפי איזה חוקים פעלו דמויות הטרגדיה ?האם היו חוקים שמתנגשים זה בזה ?אם כן, מה היה החוק שקבע? ומה היה קורה למי שלא פעל על-פי החוקים ?האם ניתן לראות דמיון בין החוקים שהתקיימו במאה החמישית לפנה"ס לבין החוקים שפועלים כיום ?האם יש מקום/רשות לאהבה לשנות/להגמיש את החוקים ?כיצד אתה היית נוהג בסיטואציה המתוארת

:החוקים שהיו קיימים בעת העתיקה ועל-פיהם נדרשו לפעול

ביוון הקדומה האמינו כי העולם מנוהל על ידי האלים, שבניגוד לבני האדם (שהיו בני תמותה), היו בני אל-מוות

:חוקי היסוד של האלים

המתים מקומם מתחת לאדמה

והחיים מקומם מעל האדמה

!ולכן מצוות קבורת המת חשובה ביותר

על האדם לנהוג בצניעות! (אין לנהוג ביוהרה, גאוה)

:הערכים החשובים הנהוגים ביוון העתיקה

!האלים תמיד צודקים

!המלך מעל לכל, אבל מתחת לאלים

!נאמנות גדולה למשפחה

!הגורל קבוע מראש ולכן לא ניתן לשנותו

אם כן, אנו מבינים שהטרגדיה היא מחזה המציג התפתחות, שכוללת אסון, סבל אנושי, מאבק, ניסיון לשינוי גורל, נפילה ממעמד גבוה לנמוך ומוות

בטרגדיה מתמודד הגיבור הטראגי עם גורל שממנו אינו יכול להימלט

הגיבור הטראגי

הגיבור הטראגי

הגיבור הטראגי הוא אדם ממעמד גבוה (מלוכה) משכמו ומעלה, כריזמטי

אמיץ לב, ישר, אך עקשן ובעל גאווה יותר מכל אדם רגיל. הוא חוטא בחטא הגאווה (ההיבריס).

יש לו יכולת סבל והוא מתמודד עם סיטואציה קשה וקיצונית.

הוא גורם בעצמו לאסונו, ומפר את סדר הערכים הקיים (המעשה המביש) תוך כדי החתירה להשגת הצדק והאמת כפי שהוא רואה אותם בצורה בלתי מתפשרת

בסוף המחזה נופל הגיבור הטראגי ל"מקום נמוך"... עונשו עשוי להיות מוות פיסי או מטאפורי

ואז - סדר הערכים שב אל מקומו והקהל זוכה בקתרזיס

אם כן, הגיבור הטראגי אינו אדם מושלם, הוא מועד לטעויות ולכישלונות. חתירתו הבלתי פוסקת להשגת מטרתו מובילה אותו לאסון – חוטא בהיבריס (גאות יתר הנוגדת את הצניעות שהיא חוק יסוד) ייסוריו מעוררים בצופה הזדהות, רחמים ולעיתים זעם. הטרגדיה היוונית בנויה על ההבנה, שהגורל הוא קבוע מראש, ואי אפשר לשנותו

בסוף המחזה מגיע הקהל לקתרזיס משוחרר מכאב ומפחד. חש טהור. יכול לנשום לרווחה למראה הצדק שהושג הטרגדיה מתחילה כשהסדר נשבר, מישהו (הגיבור) מפר את הסדר והטרגדיה מסתיימת כשהסדר שב אל כנו (מקומו) ומתקיים אישור מחדש של הערכים החשובים הצדק תמיד מנצח והצדק ביוון הוא צדק האלים

סופוקלס: משורר יווני במאה ה 5 לפנה"ס. שלוש מיצירותיו המוכרות שנשתמרו הן: אדיפוס המלך, אנטיגונה ואלקטרה. יצירותיו עוסקות ביצריו העזים של האדם, בנפשו המורכבת ובגורלו. סופוקלס הוסיף במחזותיו מספר רב יותר של שחקנים, תוספת המגדילה את האפשרויות לעימותים דרמטיים ולסיבוך העלילה. לדעתו, למרות הגורל חייב אדם להתמיד בעקשנותו בדרכו שלו, ולשמור על כבודו. גיבורו של סופוקלס בא להציל את מה שאפשר מכבוד האדם ומהיופי בעולם.

לידע כללי

:למקהלה בטרגדיה היוונית חשיבות רבה

חשיבות היסטורית - מקורה בשירים ובמחולות שהיו בטקסים קדומים ביוון חשיבות דידקטית מחנכת - מציגה את זקני העם שדעתם מקובלת על המוני העם. הצופה היווני הוא אזרח ממושמע ודתי. דעת האלים חשובה לו והמקהלה מקובלת עליו כמשקפת עמדה דתית. המחזאי גם משמיע ביקורת באמצעות המקהלה.

:תפקידי המקהלה תפקיד אסתטי - שירים ומחולות תורמים לחלק הוויזאלי והפיוטי של המחזה תפקיד בעיצוב המבנה של הטרגדיה - מקשרת בין חלקי העלילה ע"י שירים ששרה בסוף המערכות ומאפשרת לשחקנים להחליף תלבושות. היא גם מספרת בסוף כל מערכה מי מתקרב לבמה לקראת המערכה הבאה. היא מציגה שאלות מעוררת ומחדדת את ציפיות הקהל תפקיד של מספר - המקהלה מביאה עובדות מהעבר ומספרת על אירועים שהיו לפני העלילה וכך עוזרת לשמור על אחדות העלילה, המקום והזמן תפקיד בהפגת המתח - בד"כ כשעימות מגיע לשיאו המקהלה מתערבת, מעירה הערה ומפרקת את המתח תפקיד דידקטי - מביעה דעה ומלמדת את הקהל מהי הדעה הנכונה

אנטיגונה

מבוא לאנטיגונה

הסיפור שלפני הסיפור

הפרולוג

פרולוג ביוונית - פירושו פתיחה, הקדמה

הפרולוג מתרחש עם שחר (לפנות בוקר), בשער הארמון, לאחר הדיפת הצבא. אנטיגונה, ששמעה על צו המלך, נפגשת עם איסמנה, אחותה. השיחה בין שתי האחיות חושפת את המקום, הזמן, הרקע, אופי הדמויות והבעיה המרכזית. כל אחת מהן מעלה נימוקים הגיוניים ומורכבות האהבה נחשפת

אם כן הפרולוג הוא האקספוזיציה של המחזה תפקידו לתת לנו מידע על: מקום ההתרחשות - ארמון המלך (אחדות המקום) זמן ההתרחשות - הדרמה מתחילה עם שחר לאחר הדיפתו של צבא ארגוס אשר תקף את תבי. הרקע להתרחשות - העבר של אדיפוס. אחת הדמויות המרכזיות - אנטיגונה (איסמנה משנית

:הקונפליקטים במחזה

מע רכה 5

מע רכה 3

מע רכה 4

מערכה 2

מערכה 1

הפרולוג מציג קונפליקט בין שתי אחיות.הרצון לקבור את המת לעומת הצו של קריאון

בעימות של קריאון עם הנביא העיוור (במערכה החמישית)

בעימות שבין קראון להיימון (במערכה השלישית),

קונפליקט זה מכין את הקונפליקט הבא שיתפתח בעימות בין אנטיגונה לקריאון (במערכה השניה),

בהספד של אנטיגונה את עצמה (במערכה הרביעית)

איסמנה

אנטיגונה

טוענת שמשפחת אדיפוס סבלה מספיק קרבנות ואין כל תועלת בקרבנות נוספים. טוענת שהן רק נשים, לפיכך כוחן מוגבל ולא מבינה מדוע אנטיגונה רוצה לעשות מעשה שאינו אפשרי (להתנגד לצו המלך) היא נכנעת לגזרת המלך ומבקשת מהמתים שיסלחו לה. מבטיחה לא לגלות את מה שאחותה מאיימת לבצע. איסמנה אומרת לאנטיגונה שאוהבת אותה.

בעיניה כבוד המשפחה וכבוד המת קודמים לצו המלך. היא אינה חוששת מהסכנה ומהמוות ולא מוכנה לבגוד באחיה. (היא גם מאמינה שזהו רצון האלים). דורשת מאיסמנה לספר על מעשיה לכולם כי מתגאה בכך. אנטיגונה אומרת לאיסמנה בכעס ששונאת אותה כי חלשת אופי ואינה משתפת עמה פעולה.

:בפרולוג מתבררת הבעיה המרכזית של המחזה

הבעיה היא בצו שהוציא קריאון, המלך החדש, צו זה, שהוצא, אמנם, לפני תחילת המחזה מניע את כל המחזה אנטיגונה נסערת מהרעיון, שאחיה לא יקבר בצורה מכובדת ויוצאת נגד הצו. היא מחליטה להפר את צו המלך

קריאון (חוק המלך)

אנטיגונה (חוק האלים)

טרגדיה מתחילה, כאמור, כאשר מישהו מפר את הסדר

האם קריאון אשר הפר חוק יסוד של האלים, כאשר ציווה לא לקבור את האח הבוגד?

האם אנטיגונה שהפרה את צו המלך, וכן קברה את אחיה

?מי הפר כאן את הסדר

פרודוס - שיר הפתיחה של המקהלה

בתום הפרולוג נכנסת המקהלה בשירה ובריקוד אל הבמה ונושאת את דבריה. (מקובל שאנשי המקהלה משחקים את זקני העם שמביעים את דעתם על המתרחש). בשירתה מתארת המקהלה את קורות העיר ואת תולדות המלחמה האחרונה. מצב רוחה של המקהלה מרומם היא שמחה על הניצחון ושיחרור העיר תבי מצבא ארגוס. היא מתארת את פוליניקס שנכשל בניסיונו להשתלט על תבי וכישלונו נבע מכך שיצא נגד רצון האלים. בסיום השיר מקדמת המקהלה בברכה את פניו של קריאון המלך החדש.

מקורות

אריסטו. "פואטיקה". הקיבוץ המאוחד,1992  בוזגלו שמעון, תרגום אנטיגונה/סופוקלס קרוק, דורותיאה. "יסודות הטרגדיה". הקיבוץ המאוחד, 1971 האתר של גלית טולדו משגב אתר ״אלוני יצחק״

כל הכבוד על המאמץ! ועכשיו - למבדק