אורט חולון מציינים את יום השואה הבינלאומי 2021

יום השואה הבינלאומי 2021

רחל, אסתר ויצחק ניגרי

יעקב פוחוביצקי

אברהם יהוכימק

מאיר וחווה טירנגל

משה גינגולד

יוסף ורבקה שטדלר

אנא ברחש

ברטה פוטוק

חנה ודוד שביט שצ'רבטי

דורה בונן

מאיר אהרונוב

אביבה משולם

קלרה בקלמן מינישין

אנה מטוסובסקי לאוניד שפירו

אהרן אלעד

משה ורבקה מנו

איוון מונטילו

קאוסוב רוזה

סבא גולזרי

קלמן זוסמן

שרה שרף

אברהם צבי

We

רעיה רייכל

משפחת גרשון

משפחת ברמן

אני רוזנפלד

יונה ואליהו טנר

'מיכאל איצקוביץ

Remember

גברי ג'יעאן

ולדימר זלוטסקי

ראובן גוטליב

חווה בערגר

ראובן גוטליב

מדינה: יוון

מיכל שמאי - יב'3 על רחל, אסתר ויצחק ניגרי

רחל הייתה אלמנה שהצליחה להעלות את שתי בנותיה הצעירות לארץ ישראל. הבת הגדולה, קרולינה, שהיא סבתא רבא שלי, עלתה ביחד עם בעלה הטרי. ביתה הצעירה, כוכבה, שעל שמה אני קרויה עלתה בתהליך אימוץ מזויף. רחל לא הצליחה לעלות לארץ בשל גילה המבוגר (המנדט הבריטי טען שאינה פרודוקטיבית) והיא נותרה בסלוניקי שביוון עם בנה הגדול, יצחק, שסירב לנטוש אותה. עם פלישת הנאצים ליוון, נלקחה לאוושויץ בירקנאו ומהרכבות נלקחה למשרפות. משמועות הבנו שלא שרדה אפילו את הנסיעה ברכבת

יצחק נותר בסלוניקי אחרי שבקשתה של אמו לעלות לארץ ישראל נדחתה ושתי אחיותיו הצעירות הצליחו לעלות. הוא סרב לנטוש את אימו כאשר בימים אלו, היה מאורס לאסטריקה וכשהתברר לו שהוא נותר עם אמו מאחור, שחרר אותה מהאירוסין כדי שתוכל לעלות לארץ ישראל. אסטריקה עלתה לארץ ולאחר חצי שנה נשברה וחזרה לסלוניקי. שם הם נישאו, נולדו להם שני ילדים, בת ובן ששמם אינו ידוע ועם פלישת הנאצים לסלוניקי נלקחו למשרפות של אושוויץ ברקנאו

מדינה: פולין

שחר רוזנבלום לב - ז'6 על משה גינגולד

לסבא של סבתא שלי מצד אמא, קוראים משה גינגולד. הוא חי בעיר מזריטז שבפולין. סבא היה איש מרשים ויפה, דתי, היה חזן בבית הכנסת. בנוסף, היתה לו מאפיה. חוץ מלחם ועוגות היה נהוג שהיהודים היו באים ביום שישי עם סיר החמין ובשבת היו לוקחים את החמין לארוחת הצהריים של שבת. משה גינגולד לא שרד את השואה. אנחנו לא שמענו ממנו ולא יודעים כיצד ניספה

לו יכולתי הייתי רוצה לספר לו שקמה מדינה יהודית , מדינת ישראל יש לנו בארץ צבא הטוב ביותר בעולם שמגן עלינו, כך ששואה כזאת .לא יכולה ליקרות שוב לעם היהודי

מדינה: פולין

(מירל בר - ז'3 על חנה ודוד שביט (שצ'רבטי

אני מירל, הנינה של חנה ודוד שביט ז"ל. ניצולי השואה, הוריו של סבי אהרון וזה סיפורם: דוד שביט (שצ'רבטי) נולד בעיר לוצק בשנת 1915 שהייתה שייכת בזמנו לפולין (בהמשך הפכה לאוקראינה). חנה שביט נולדה בעיירה קונסטנטינוב שליד לודג' בפולין בשנת 1917. דוד היה נשוי ואב לילדה קטנה. הוא עבד כמנהל בחנות בגדים גדולה ונשלח עם עוד יהודים לעבודות פרך בגבול פינלנד. אשתו והבת נשארו מאחור והוא לא ידע מה עלה בגורלם. חנה נשלחה לעבודות פרך בסיביר בשלג ובקור המקפיא. בגלל שחלתה, היא נשלחה בחזרה לפולין ודוד הצליח לברוח ולהגיע ברכבת לפולין. כששב דוד לפולין גילה כי אשתו ובתו נרצחו. כמו כן הוריה ו -7 אחיה ואחיותיה של חנה נרצחו, הוריו ו -7 אחיו ואחיותיו של דוד נרצחו

חנה ודוד הכירו והתחתנו. הם ברחו לאוזבקיסטן, שהייתה ברית המועצות וכך ניצלו. שם נולד בנם הבכור מיכאל, בסוף המלחמה הם חזרו לפולין ושם נולדה בתם דבורה, בשנת 1948 הם הגיעו בספינה לארץ ישראל דרך גרמניה ואיטליה, סבי אהרון נולד בארץ בשנת 1949. עם הגעתם נשלחו לפרדס חנה ומשם לקיבוץ דפנה, יחד עם כל הקבוצה, אחרי חצי שנה חנה חלתה ולא יכלה לעבוד בקיבוץ ולכן חזרו לפרדס חנה ומשם לרמלה. שם הקימו את ביתם. במשך כל חייהם, השואה, הכאב והאובדן ליוו אותם. הם מיעטו לדבר ולספר לילדים על כל הזוועות שעברו והיו משוחחים ביניהם בלילות בפולנית או רוסית, על הנספים ובני משפחתם שנרצחו. חנה נפטרה בשנת 1970 ודוד נפטר שנים אחריה ב – 1986. יהי זכרם וזכר כל הנספים בשואה ברוך נזכור ולעולם לא נשכח

אני מצטערת שנאלצתם לעבור את השואה ושכל המשפחה נספתה. אנחנו פה בזכותכם, תמיד נזכור ולא נשכח לעולם

מדינה: אוקראינה

קורן פירך - ח'6 על קלרה בקלמן מינישין

סבתא קלרה הייתה ניצולת מחנה השמדה וריכוז בשם פיצ'ורה שבאוקראינה. יום לפני שהרגו את כל היהודים, היא ואחותה הצליחו להמלט דרך פרצה שהייתה בגדר. בדרך, אחותה נפטרה מדום לב, כשסבתא קלרה הצליחה להשאר בחיים בזכות אוקראינים אשר הסתירו את זהותה האמיתי. בזכות סבתא קלרה אנו עלינו ארצה וחיים במדינת ישראל, כי אין מדינה אחרת ליהודים

אנחנו מאוד מתגעגעים אליה ואוהבים אותה

1/2

מדינה: טורקיה

אגם יוזלרי - ז'1 על סבא גולזרי

סבי נולד בשנת 1931 בעיירה שנקראת אידירנה שבטורקיה שמקומה הגיאוגרפי היה במשולש הגבולות : טורקיה, יוון, בולגריה. בזמן שהתרחשה מלחמת העולם השנייה והתחיל הפתרון הסופי, סבי למעשה היה בן 12. כזכור לו מתקופה זו, שהיה פחד נורא מכך שהגרמנים והנאצים חנו על גבולה המערבי של טורקיה כשכבר הגרמנים החלו להעביר לשלטון הטורקי דרישות שקשורות ביהודים. וזה אומר: להשתלט על הנכסים שלהם ולשלוח בחורים צעירים למחנות עבודה של בגרמנים מאירופה

כמו כן, התחיל תכנון של הקמת משרפות ליהודים בשטח טורקיה. כתוצאה מכך השתנה בות אחת יחסם של השלטון הטורקי ליהודים , וזה התבטא בצמצום כמויות המזון, ובתשלומי כופר

2/2

מדינה: טורקיה

אגם יוזלרי - ז'1 על סבא גולזרי

עקב מצב זה קרה שסבי נאלץ היה לנסוע ברכבת לאיסטנבול מרחק שעות נסיעה כדי להשיג כיכר לחם לאחיו הגדול ששירת אז בצבא הטורקי. כשחזר לאחר שבוע באותה הרכבת חזרה לעיר מגוריו, הרכבת הייתה צריכה לחצות את גבול יוון כדי לבצע פניית פרסה בחזרה לעיר מגוריו אידירנה. בעת שחצתה הרכבת את הגבול נאלצה להמתין מספר שעות עד שקיבלה אישור מהגרמנים לחצות חזרה את הגבול מטורקיה. בזמן זה סבי מספר שעלה לרכבת קצין משטרה גרמני ( גסטפו ) כדי לחפש בה יהודים. הגרמני נתקל בקרון בו סבי היה , והסתכל במשך דקות ארוכות אל סבי וסבי הפנה את מבטו אל החלון שבכל אותו הזמן הוא מסתיר את כיכר הלחם מתחת למעילו , כיוון שלסבא הייתה חזות אירופית קלאסית בהיר עם שיער בלונד , השוטר הגרמני הניח שסבי לא יהודי וסגר את הדלת של הקרון. כך ניצלו חייו של סבי מלהישלח למחנה השמדה וכשסבי הגיע הבייתה , אמו שאלה אותו מדוע הוא לא אכל מן הלחם.אז ענה סבי : הלחם הוא לא בשבילי ! הוא בשבילכם

הייתי ( ואני עדיין יכולה ) להגיד לו סבא אני אוהבת אותך אתה הבן אדם הכי מדהים שאני מכירה

מדינה: יוון

תומר פרץ - ז'5 על אברהם צבי

ההורים של סבא רבא שלי, אחיו וכל משפחתו נספו בשואה. סבא רבא שלי, אברהם צבי, היה היחיד שניצל, בגלל שבשנת 1935 כשהמצב ביוון התחיל להיות פחות טוב עבור היהודים משפחת כהן שהיו שכניו, ולא היו להם ילדים, "אימצו" את אבא של סבא שלי והעלו אותו איתם לארץ כאילו היה בנם. בשנת 1941 הגרמנים נכנסו לסלוניקי וב-1942 נשלחו רבים מיהודי סלוניקי לעבודות כפייה. ב-1943 נשלחו היהודים למחנות ריכוז שבהם נספו רוב יהודי סלוניקי, בהם כל משפחתו של סבא רבא שלי. סבא רבא עלה לארץ נישא לסבתא רבא שלי שאת משפחתה הכיר עוד ביוון וגם חלק ממנה לא שרד את השואה. הקים כאן בית ומשפחה עם 6 ילדים ביניהם סבא שלי משה צבי.

סבא רבא שלי אני מעריצה אותך על הדרך הלא פשוטה שעברת על עזיבת משפחתך בידיעה שהם כבר לא ישרדו, בעמידה בלחץ המפחיד והפחד על חייך. אני שמחה מאוד שעלית לארץ אמנם אני לא הספקתי להכיר אותך אבל ממה ששמעתי אתה בנאדם אמיץ וגיבור ואני שמחה שאמי ומשפחתי זכתה להכיר אותך ובזכות זה שהקמת משפחה אני כותבת לך כאן.

מדינה: צרפת

מאור אליוף - י'2 על אני רוזנפלד

אי אפשר לרשום בכמה מילים את כל הסיפור אך בקצרה.... סבתא שלי, רוזנפלד אני, בת 87, מתגוררת בראשלצ ניצולת שואה בזמן שכל משפחתה נלקחה לנגד עיניה כשהייתה בת 8, הצליחה להתחבא בתוך שעון אורלוגין גדול בסלון. הגרמנים הגיעו לעיר מגוריה הנקרא mes בצרפת. יומיים התחבאה בתוך השעון . לאחר יומיים הגיעו שכנים נוצרים גילו אותה והבריחו אותה למרכז צרפת לאנשים ששמרו עליה בתוך אסם במשך שנתיים. סבתא לא ראתה אור יום, ילדה קטנה בת 8! לאחר המלחמה החזירו אותה למקום מגוריה שם גילתה שרוב משפחתה נרצחו בתאי הגזים. שכנים גידלו אותה עד שעלתה לישראל. כיום סבתי חיה בראשלצ עם המון זכרונות קשים.

ליאב קיכל - יא'2 על ג'ברי ג'יעאן

מדינה: לוב

סבי גברי נולד למשפחה ובה שבעה אחים וזוג הורים. סבי אהב מאוד את הים ואהב ללכת לים . יום בהיר אחד סבי הלך לחוף הים ואז החלה מתקפה של מטוסי הנאצים על ארץ לוב פצצה נזרקה על ביתו של סבי והרגה את כל משפחתו. רק סבי, שני אחיו ואחותו שרדו

רננה אורצקי - ז'6 על יעקב פוחוביצקי

מדינה: ברית המועצות (בלרוס)

סבי השתתף במלחמת העולם השניה לצד ברה"מ

הייתי שואלת אותו איך הוא חי לפני השואה

מדינה: אוקראינה

איתי זיו - ז'7 על אנא ברחש

זאת אמא של סבא והיא נהרגה בהפצצה של אודסה כשסבא היה בן 3

רוצה לומר לך שניצחנו במלחמה! הבן שלך גדל וזוכר אותך עד היום

מדינה: צרפת במקור מספרד

שיראל בונן - ז'5 על דורה בונן

זהו הסיפור של סבתא דורה, סבתא רבא שלי. אביהן של שלושת הבנות: דורה (סבתא רבא שלי), רחל וויקטוריה (ויוי), היה סוחר. בעקבות תפקידו הגיע לצרפת יחד עם משפחתו, שם נתפס על ידי הגרמנים, והועבר למחנה השמדה. אימן החליטה למסור את שתי בנותיה הקטנות (דורה וויוי) למנזר, בידיעה שיגיעו גם אליה, והיא רוצה להגן על ילדותיה. לא ידוע היכן אחותן הגדולה, רחל, שהתה בזמן הזה. רחל הבטיחה להן שתבוא לקחת אותן בסיום המלחמה. אימן נלקחה כאמור למחנה השמדה, שם גם היא וגם אביהן נרצחו על ידי הנאצים. סבתא דורה שהתה במנזר יחד עם אחותה במשך 5 שנים עד סיום המלחמה. בזמן שהותן במנזר, הן היו צריכות להתנהג כנוצריות. בזכות העובדה שהוחבאו במנזר והתחזו לנוצריות, נצלו מהשואה. המלחמה נגמרה, ואחותן לקחה אותן, וקיימה את הבטחתה. משם עברו לטורקיה, למשפחות הוריהן. לאחר שנה רצו לעבור לצרפת אך קיבלו סירוב, ובסופו של דבר עלו לארץ הקודש

את מדהימה, והסיפור שלך מעורר השראה אני מצטערת כל כך שהיית צריכה לעבור את מה שעברת, אנחנו נזכור תמיד ולא נשכח כדי שלא יקרו דברים כאלה בשנית🌹

1/3

מדינה: פולין

יולי אוגונבור- יא'4 על אהרן אלעד

סבא שלי האהוב, אהרן אלעד, נפטר בדיוק היום לפני שנה בהיותו כמעט בן 90 והותיר אחריו אח תאום. סבא שלי ואחיו מנחם לבית אייכנר היו בני 9 כאשר פרצה מלחמת העולם השניה וברחו מקטוביץ עיר מולדתם שהיתה עיר גבול בין פולין לגרמניה, אשר נכבשה למעשה ביום השני למלחמה, לכיוון מזרח כאשר הם והוריהם ארוזים עם מיטלטליהם על סוס ועגלה. הם הסתתרו בעיר לבוב כמעט שנה בנסיון לקבל אזרחות סובייטית ואז ביוני 1940 הגיעו לפתע משאיות של ה נאצים ופינו את כל היהודים במשאיות נ.ק.ב.ד והביאו אותם לרכבת עם קרונות לבקר, 80 קרונות אליהם נדחסו כ50 איש בקרון ושלחו אותם בטרנספר ליעד בלתי ידוע שבסופו של דבר כעבור נסיעה של כחודש ימים הסתבר שהגיעו לערבות סיביר - "ארץ הגזרה" הסובייטית. כאשר שאר משפחתם נלקחה למחנות באושוויץ והם אפילו לא ידעו על זה. בסיביר הפרידו בין הנשים לגברים ולילדים, המבוגרים נלקחו לעבודות פרך בכריתת עצים, עובדים מצאת החמה עד רדת הלילה בכפור של מינוס 50 מעלות, כאשר ידיהם חרוצות יבלות ופצעים, מזון כמעט ואינו בנמצא, ושלג בגובה של 2 מטר בחוץ - כך שגם ללכת מהיער לצריף הרעוע מעץ שלא מגן משום קור ומשום דבר, לוקח שעות רבות ומתישות. רבים קיפחו את חייהם שם. סבא שלי ואחיו שהיו בני 10 היו עוזרים בכריתת השבבים הקטנים של העצים בנסיון לדאוג קצת לחימום הצריף, מה שלא ממש השפיע כי הצריפים היו בנויים מעץ לא אטום והקור חדר אליהם ללא הגבלה

2/3

מדינה: פולין

יולי אוגונבור- יא'4 על אהרן אלעד

ב 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות, מהלך אשר גרם לתפנית והממשלה הפולנית הגולה הוכרה על ידי הרוסים כבעלת ברית, דבר אשר גרם לגולים לאבד את הגוף שהיה אחראי עליהם הנ.ק.ב.ד , וכך נשארו כאילו חופשיים בערבות סיביר - אך עם שפה זרה (כי דיברו גרמנית - קטוביץ היתה שייכת למחוז שלזיה עילית שהיה שטח גרמני שנכבש ע"י פולין במלחמת העולם הראשונה) ללא מישהו שידאג לצרכיהם הבסיסיים. מצבם הורע משמעותית והוריהם החליטו לשלוח אותם לפנימיה / בית יתומים באיזה כפר שהיה רחוק כ40 ק"מ ממקום שהייתם ביערות בתקווה שלפחות שם מישהו ידאג להם ויאכיל אותם. הם הלכו ימים שלמים ברגל בכפור ובשלג הגבוה על מנת להגיע לפנימיה והחיים שם היו מזעזעים. בגלל מצבם הפיזי, הם היו קטנים ולא מפותחים, רזים ובתת משקל, בפנימיה כולם סבלו מכיני גוף ופצעים, וללא תנאים של שרותים - כולם היו מרטיבים את מזרוני הקש כי אי אפשר היה לצאת החוצה בכפור המטורף לעשות צרכים - וכך הסרחון בו חיו היה מזעזע. החיים שם היו קשים ביותר, ואז ב 1944 כאשר היטלר החל לנחול מפלות במזרח בחזית עם ברית המועצות, נזכרו השלטונות הפולנים שיש אוכלוסיה גדולה וביניהם יהודים רבים שהוגלו לסיביר, ואז הגיעו עם משאיות ושוב העבירו אותם למחנות במרכז רוסיה. אבא שלהם נפטר בדרך כי חלה בשחפת העצמות וקברו אותו בכפר לא ידוע והם הגיעו לסופחוז באזור פודלסנובסקי.

3/3

מדינה: פולין

יולי אוגונבור- יא'4 על אהרן אלעד

השנה 1945, הם במרכז רוסיה, חורף קשה והקור כבד והם כבר היו בני 15 - נלקחו להיות רועי בקר וצאן, ואמא שלהם נלקחה לעבודות נקיון בסופחוז. המלחמה הסתיימה - אך להם נודע על כך רק שנה אחרי, ב 1946 כאשר הממשלה הפולנית והמשטר הסובייטי הגיעו להסכם להחזרת יהודי פולין לארצם - ואז החל מסע חזרה לפולין שוב ברכבות - כאשר בדרכם הם רואים רק חורבן והרס כתוצאה מהמלחמה. בהגעתם חזרה לפולין, הבינו כי כל משפחתם הגדולה נרצחה באושוויץ וקיבלו החלטה לעלות לארץ. 1947. הם במחנות עקורים באינסדרדורף בגרמניה, מגויסים להגנה, וכחלק מגח"ל = גיוס חוץ לארץ - עולים ב 1948 לארץ ישראל כחלק מהעלייה הבלתי לגאלית על האוניה נרקיס. בארץ נלקחו לקיבוץ גליל ים ואמא שלהם עלתה כחצי שנה אחריהם וכך התאחדה המשפחה הקטנה בארץ ישראל. סבא שלי ומנחם מיד גויסו לצבא. סבא שרת בחיל ההנדסה ומנחם אחיו בחיל המודיעין. שניהם היו קצינים בדרגה גבוהה ושרתו בקבע עד ליציאתם לפנסיה ואז החלו בקריירה שניה עדיין בשרות המדינה! סבא במשרד הבריאות כאשר בתפקידו האחרון ניהל את בי"ח וולפסון בחולון ומנחם אחיו היה קצין הבטחון במשרד מבקר המדינה. שניהם זכו להתחתן ולהקים משפחות, לסבא - 2 ילדים - אמי ואחיה איל, ולמנחם 2 ילדים - יעל ועודד, כולם התחתנו, הולידו נכדים ונינים. זהו הנצחון הקטן של סבא שלי ואחיו את המשטר הנאצי. כעבור שנים כאשר הגיעו לארץ, גילו כי האחות הכי קטנה של סבתא רבתא שלי - שרדה את אושוויץ וכחלק מצעדת המוות הצליחה לברוח והיא חיה באוסטרליה. איבדה את בעלה אך שרדה עם בנה ולמעשה זה השריד היחיד שנותר להם מהמשפחה. היה קשה לתמצת את הסיפור לכדי עמוד אחד, לסבא שלי היו חיים קשים בתנאים קשים, אך הוא בא מבית יהודי-דתי-ציוני ולמרות הכל הגשים את החלום לעלות לארץ ישראל, לבנות אותה, להתיישב בה ולהקים בה משפחה לתפארת. יהי זכרו ברוך.

מדינה: רוסיה

אדוארד פוליאנסקי - ז'1 על קאוסוב רוזה

בגיל 12 רוזה כבר עבדה במפעל ביקוטיה שברוסיה, היה קר מאוד "- 40" מעלות

אנשים ששרדו את השואה הם חזקים, אמיצים, ערכיים ובעלי ניסיון חיים עשיר

1/2

אלעד מנדיל - י'2 על שרה (מגרם) שרף

מדינה: פולין

סבתא רבתא שלי שרה שרף, בתה של מלכה לבית משפחת מגרם, נולדה בפולין בעיר בילגוראיי בסביבות שנת 1914 (התאריך המדויק לא ידוע). היא הייתה בת למשפחה גדולה וידועה של רבנים שעסקו כנראה בסחר בבדים. היו לה כשמונה אחים ואחיות, חלקם היו נשואים עם ילדים. הם הועברו לגטו שבבילגוריי בפולין. כאשר אחד מבני משפחתה נפטר היא דאגה לבצע קבירה וטקס יהודי דתי ודאגה שלא יהיו ראיות לגופה כדי שלא ימצאו את משפחתה. היא פתחה דפי עד על כל אחד מבני משפחתה ביד ושם וכשנפטרה ביקשה בצוואתה שירשמו על קברה את כל שמות בני משפחתה שנספו בשואה כדי שיהיה להם זכר לעד. היה לה אח אחד, שלמה, שהיה ממקימי קק"ל ולא היה ידוע מה עלה בגורלו ולכן לאחר שאיבדה את כל משפחתה, סבתא רבתא שלי ברחה עם המשפחה שנותרה לה מהגטו ותכננה להגיע לסיביר, רוסיה. היא חצתה את הגבול מפולין לרוסיה דרך היערות בחורף בשלג כדי לנסות למצוא אותו ברוסיה יחד עם גיסתה שהייתה אישתו של אחיה שלמה וביתו בתקווה למצוא את השורד האחרון שקיוו שנשאר מהמשפחה. אישתו ובתו לא שרדו את המסע וסבתא שלי נאלצה לקבור אותם בשלג. סבתא שלי לא נהגה לשתף ולספר כי זה עשה לה לא טוב.

2/2

אלעד מנדיל - י'2 על שרה (מגרם) שרף

מדינה: פולין

אבל יום אחד אמא שלי שמעה אותה צועקת ובוכה בחדר וראתה אותה מכה את עצמה וכששאלה אותה "סבתא מה קרה, למה את בוכה ומכה את עצמך" שיתפה אותה בסיפור על המסע הקשה בשלג. לסבתא שלי הייתה חברה ברוסיה שקראו לה שיינקה. והיא הצטרפה אליה לביקור בבית כלא ברוסיה כדי לשחד את הסוהרים לשחרר קרוב משפחה של שיינקה, משה שרף. משה שרף היה מהנדס כימי והרוסים נתנו לו לייצר וודקה ברוסיה. כשעשו ספירת מלאי הייתה חסרה לו סחורה שנגנבה ממנו ולכן נכנס לכלא. הוא החליט להתחתן עם סבתא שלי שסייעה לשחרר אותו. היא הייתה אשתו השנייה. אשתו הראשונה מתה ברוסיה ממחלה והיו לו שני ילדים מאשתו הראשונה שהוברחו לטהרן, הבת אבדו עקבותיה והבן עלה לארץ והיום הוא חי בברזיל בן 80 פלוס

אחרי המלחמה הם גרו במחנה עבודה בזלצבורג באוסטריה. סבתא שלי הייתה מאוד חלשה, רזה ועם בעיות ברגליים. היא גילתה שהיא הייתה בהריון בחודש מאוד מתקדם. הרופאים המליצו לה לוותר על הילד ולהפיל אבל היא לא הסכימה כי היא הייתה ממשפחה דתייה והרגישה שאלוהים נתן לה מתנה וככה סבתא שלי מלכה, נולדה באוסטריה ב- 16 למאי 1948 עם קום המדינה והם עלו לארץ כשהתינוקת הייתה בת 4 חודשים למחנה פליטים בעתלית ולאחר מכן הגיעו לחולון. סבתא רבתא שלי שרה שרף נפטרה בשנת 2004 בסביבות גיל 90 בשיבה טובה כשיש לה בת אחת, שלושה נכדים ונינה

'דור סיאני - ז'7 על מיכאל איצקוביץ

מדינה: פולין

ברח מהכפר שלו והיה חלק מהפרטיזנים שהתחבאו ביערות וניסו להילחם בנאצים ואז תפסו אותו הצבא הרוסי, הוא ישב בשבי עד סוף המלחמה ושוחרר. כשחזר לכפר שלו גילה שהנאצים רצחו את כל המשפחה שלו, והוא נשאר לבד

שבזכות זה שהוא ברח אני פה, ויש לו משפחה לתפארת

ליקה זלוטסקי - ז'7 על ולדימר זלוטסקי

מדינה: ברית המועצות

ב1942 כאשר נצים הגיעו לאוקראינה, סבתא רבתא עם שלושת הילדים (הסבא שלי ביניהם) הכריחו אותם לעזוב את מקום המגורים שלהם בגלל שהם היו יהודים, העבירו אותם ברכבות למדינה שעדיין לא היתה במלחמה שזה אוסבקיסטן לעיר סמרקנד. אחת מהמשפחות אימצו אותם לזמן מסויים, ואחרי המלחמה הם חזרו לאוקראינה. כל התקופה של מלחמת השנייה אבא שלהם (סבא רבא) היה במלחמה

לילד קטן הייתי אומרת שתמיד מתישהו הכל נגמר והכל נגמר טוב

מדינה: בלגיה

רוני חכימיאן - ז'7 על אברהם יהוכימק

אישתו בלומה ובתה גיטה הוסתרו בדיר חזירים על ידי אישה בלגית שהיתה ציירת ובתמורה שימשו האם והבת כדוגמניות ציור. הציור שבו מצוירות האם והבת מוצג עד היום במוזאון בהולנד

האמת שאני עדיין יכולה לדבר עם גיטה מפני שהיא פרופסור באוניברסיטת קולומביה וחיה בניו יורק אבל אני הייתי אומרת לה כילדה שלא תפחד והם יעברו את זה

אן מוסרי - ז'3 על ברטה פוטוק

מדינה: פולין

סבתא נולדה בפולין, היו לה שתי אחיות קטנות. כשהיתה בת 16 הגרמנים לקחו את כל משפחתה והפרידו ביניהם. ברטה הלכה למחנה עבודה והוריה ומשפחתה למחנה השמדה

סבתא שלי היום בת 95 אני לא פוגשת אותה היום בגלל הקורונה אבל כשאני פוגשת אותה אני אומרת לה שאני אוהבת אותה

מדינה: אוקראינה

סהר ימיני - ט'7 על מאיר אהרונוב

באותו הזמן היה את המלחמה והוא היה בצבא וחטפו אותו באוקראינה בגרמנים הוא היה חמש וחצי שנים בגטו חשבו כמה פעמים שהוא מת ופשוט זרקו אותו לתוך האדמה ואז ראו שהוא חי אז החזירו אותו הרעיבו אותו מרוב שהוא לא אכל הרבה זמן ולא שתה היה צריך לשתות את הפיפי שלו אחרי חמש וחצי שנים חבר שלו הצליח לברוח והציל גם אותו והם כתבו ספר על מה שעברו

אני הכי גאה בו בעולם ואזכור אותו לנצח

ליאור רוקח - י'ב9 על משה ורבקה מנו

מדינה: יוון

סבא וסבתא רבא, רבקה ומשה מנו, עלו לארץ בשנת 1933 על מנת לעזור בהקמת נמל יפו. הם לא נהגו לספר על משפחותיהם אשר נספו בשואה. בזיכרונות מועטים, סבי ואחיו גילו שלסבתא רבקה היו לפחות 3 אחים שעל שמם נקראו אחיו של סבי, ולסבא רבא משה היו 8 אחים שנספו. רק שם אחד ידוע, אח בשם שבתאי. לא ידוע על אף קרוב משפחה שניצל. בתמונה: סבא רבא משה מנו השני משמאל ואיתו עובדי נמל יפו שהגיעו כולם מסלוניקי, יוון

מדינה: פולין

נוי גברעם - יא'2 על איוון מונטיליו

הוא היה חסיד אומות עולם שהציל את סבתא רבא שלי בשואה בפולין ועוד יהודים רבים. יש עליו ערך בויקיפדיה

אם הייתי יכולה להגיד לו משהו הייתי שמחה להכיר אותו יותר ולשמוע ממנו יותר על מה שעבר בשואה ואיך הוא הרגיש שהבין שהוא זה שיציל את המשפחה שלי בעתיד

רוני בן קוהל- יא'2 על רעיה רייכל

מדינה: רוסיה

היא היתה בשואה עם כל האחים שלה ושרדה אתהשואה

שהיא גיבורה

עינבל טנר, רכזת מעורבות חברתית חט"ב ומחנכת ז3 - על יונה ואליהו טנר

מדינה: ליטא ופולין

סבי מפולין וסבתי מליטא. הם התחתנו בזמן המלחמה באוזבקיסטן. לסבי היו שבעה אחים ואחיות והוא היה הבכור (בן 17) והיחיד שנותר בחיים מכל משפחתו. ההורים וכל האחים נספו בשואה, חלקם במחנה ההשמדה מיידנק וחלקם במחנה סוביבור. סבי הגיע מהעיר חרוביישוב מאיזור לובלין בפולין וסבתי (משפחת לשם) הגיעה מהעיר טבריג בליטא. הוריה, נוח ושיינדל, ושני אחיה נספו גם הם בשואה. סבתי היתה בתנועת ביתר בליטא. לסבא רבא, משה טנר, היתה בעיר מאפייה, ולסבא רבא, נוח לשם, היתה חנות לכלי כסף. כאמור, שניהם נספו בשואה

אלונה גוטליב - י3 על ראובן גוטליב

מדינה: גרמניה

סבי, ראובן, היה ילד בן 5. הוא ואחיותיו הגדולות שרדו את השואה בנפרד מהוריהם. הוא עלה לארץ לבדו בגיל 14, במסגרת עליית הנוער והגיע למוסד אהבה ליד עתלית. בארץ התאחדה המשפחה

מצטערת שלא זכיתי להכיר אותו

מדינה: פולין

נועם טירנגל - ט'3 על מאיר וחווה טירנגל

סבא רבא שלי מאיר נולד בעיירה קולושקי שפולין וכשהתחילו להתנכל ליהודים בעיירה, לא היתה לו ולמשפחתו ברירה והם ברחו מהעיירה ליערות שהיו מחוץ לעיירה. בשלב מסוים המשפחה התפזרה והוא לא ידע מה עבר בגורל משפחתו ומאיר עצמו הצטרף לפרטיזנים שמצא ביערות ובשלב מסוים הגרמנים עצרו אותו ולמזלו הרב חשבו שהוא רוסי ולא הבינו שהוא יהודי ולכן שלחו אותו למחנה עבודה באיזור סיביר, שם בנה מסילות רכבת בקור מקפיא וזה בעצם מה שהציל אותו בגלל שהוא נשאר שם עד סוף המלחמה

מדינה: הונגריה

ליאור סמואל - יב'3 על יוסף ורבקה שטדלר

סבא רבא שלי היה אמיץ וגיבור, במהלך כל תקופתו במחנה ההשמדה אושוויץ למרות שלא היה עם אחיותיו הוא תמיד דאג להן וגם לחברים רבים, השיג עבורם מזון, בגדים ונעליים. לאחר מכן לקראת סוף המלחמה העלו את סבא רבא ושאר היהודים לרכבת כדי להעביר אותם לאזור שהנאצים עדיין שלטו בו. סבא רבא שלי זיהה כוחות שבאו להציל אותם, הוא הצליח לעלות לגג הקרון ולנופף ולקרוא לכוחות אשר זיהו ואותו וכתוצאה מכך ניצלו כל היהודים שהיו על הרכבת

מדינה: בולגריה

אושר עזר - ז'2 על אביבה משולם

סבתא שלי אביבה נולדה בבולגריה בעיר סופיה, במחבוא שבו נוצריות החביאו את אמא שלה ועזרו לה ללדת את סבתא שלי בזמן שאבא של סבתא היה במחנה ריכוז בבולגריה. בכדי שלא יגלו אותם היו נותנים לסבתא למצוץ לחם יבש כדי שלא תבכה ולא יגלו אותם ולא יהרגו אותם ואת מי שעזר להם לברוח. סבתא שלי, הוריה ושני האחים שלה ניצלו

אני גאה להיות הנכד שלה

מדינה: פולין

ליזה לשצ'ינסקי - ז'1 אנה מטוסובסקי לאוניד שפירו

סבתא שלי נולדה בזמן שהפציצו פצצות ברחוב וסבא שלי עבד בעבודת פרך בזמן השואה והוא היה רק בן 12 וכיום הם ניצולי שואה

אנחנו גרים באותו הבית והם ניצולי שואה ואין לי מה להגיד להם חוץ מכל הכבוד שהם עברו את השואה

גלעד זוסמן - יא'8 על קולמן זוסמן

מדינה : פולין

סבא קלמן היה בן 11 וחצי כאשר פרצה המלחמה, עבר מספר מחנות עבודה ומחנות השמדה במהלך השואה. שנים לא הסכים לדבר על שעבר בתקופה איומה זו. כאשר התבגרתי סבא סיפר לי ולאחיי הגדולים את הסיפור, ישבנו בסלון ובכינו יחד איתו. לא האמנו למשמע אוזנינו. סבא איבד בשואה את שני הוריו, אחיו הבכור ואחותו הקטנה. בשנת 1946 עלה סבא ארצה, כאשר רק בגדיו לגופו. סבא בנה את עצמו בשתי ידיו, למד מקצוע ולימים הקים בית מלאכה למעליות. סבא הקים משפחה לתפארת. אני גאה להיות חלק ממשפחה זו, ענף צעיר בעץ שגזעו חזק ונטוע היטב באדמת הארץ...נקמה בכל הנאצים שקמו להשמידנו

סבא, אני גאה בך על ששרדת את התופת הזאת והצלחת למרות הכל להקים בארץ משפחה לתפארת

מדינה : פולין

גלבוע כהן - ממונה חטיבה עליונה מחנך יב'1 על משפחת גרשון

יוסף גרשון טובה גרשון פרומה גרשון נספו בשואה מקהילת נובידבור

מדינה : פולין

גלבוע כהן - ממונה חטיבה עליונה מחנך יב1 על משפחת ברמן

קופל ברמן, אשתו מאלה ובתם רגינה הוכנסו לגטו נובידבור בנובמבר 1940. בנובמבר1942 פגש קופל חשמלאי פולני בשם אנטוני קלימק שהיה לו אישור כניסה לגטו. השניים החלו לעבוד יחד והתפתחו קשרי חברות ביניהם. כאשר החל הגירוש מהגטו, אנטוני הציע לקופל מקלט בקרב משפחתו. כאשר נגמר הכסף, לוצ'יה, אשתו של אנטוני יצאה לחפש שעונים בסביבת וארשה כדי לתקנן וכך להרוויח עוד כסף לטובת המחייה המשותפת. הבנות של אנטוני, סופיה והלינה, התיידדו עם הילדה רגינה שהייתה בת גילן. משפחת קופל הוחבאה עד ינואר 1945, ביחד עם משפחה נוספת על ידי משפחת קליניק, כאשר האזור שוחרר על ידי הצבא האדום. לאחר המלחמה, משפחת ברמן עלתה לארץ ישראל. בנובמבר 1989 הכיר יד ושם באנטוני ולוצ'יה, ובבנותיהן סופיה והלינה, כחסידי אומות עולם

מדינה: יגוסלביה

מיה בירגר - י6 על חוה בערגר

סבתא רבתא שלי ניצלה מהשואה בכך שיום אחד היא ישבה עם אמא שלה בבית קפה וראתה אנשים בורחים ואז הם הבינו שצריך לברוח, אבל אז נלקחו על ידי הנאצים לאשוויץ ומשם רק היא ואמא שלה ניצלו על ידי הרוסים ואבא שלה האחים שלה והדודים נספו בשואה

כן הספקתי להיות עם סבתא רבה שלי לצערי היא נפטרה חודש לפני שחזרתי לישראל אני רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה ולעולם לא אשכח אותה.