מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות

שלב א

הכוחות הלוחמים

הצד היהודי

הצד הערבי

ארגון "ההגנה" מנה כ-50,000 לוחמים, אך למעשה רק הפלמ"ח וחלק מאנשי חיל-השדה היו כוח צבאי מאומן שניתן להפעלה מידית במשימות שונות. כ-80% מאנשי ה"הגנה" היו אנשי מגן מקומיים שאומנו להחזיק בעמדות הגנה. האצ"ל מנה כ- 4000 איש. הלח"י מנה כ- 800 איש.

הכוח הערבי היה מפוצל בין הנהגות שונות, אם כי רשמית ערביי ארץ ישראל היו מאורגנים תחת ה"ועד הערבי העליון". הכוחות הלוחמים העיקריים היו:פלסטינים מקומיים שפעלו ככנופיות לוחמות. הכנופיות מנו כ-10,000 לוחמים. "צבא ההצלה" – יחידות מתנדבים לוחמות שהגיעו מכל ארצות ערב כדי להילחם ביישוב היהודי. צבא ההצלה מנה כ-5,000 לוחמים.

יתרונות לכל צד

הצד היהודי

הצד הערבי

לאנשי היישוב היהודי הייתה מוטיבציה אדירה להתגייס למאבק. ליהודים הייתה מנהיגות ברורה ורוב אנשי היישוב קיבלו את מרותה. ליישוב היהודי היה גרעין של צבא עם ניסיון צבאי ופיקודי. ליישוב היהודי היה מערך ארגוני מפותח יחסית בשל ההכנות הרבות שנעשו בתקופת המנדט לקראת הקמת מדינה עצמאית. במערך זה היו מערכות חינוך, בריאות, גביית כספים וכדומה.

לכוח הערבי הייתה יכולת לרכז כוחות להתקפה נקודתית. לכוח הערבי היה עורף גיאוגרפי: מדינות ערב השכנות סיפקו לו נשק ולוחמים. הכוח הערבי נהנה מחופש תנועה רב, והכפרים הערביים היו פזורים לאורך צירים רבים וחשובים בא"י. כלל האוכלוסייה הערבית בארץ (לוחמים ואזרחים) מנתה כ- 1,300,000 נפש.

חולשותיו של כל צד

הצד היהודי

הצד הערבי

הערבים שלטו ברוב עורקי התחבורה, והערים המרכזיות היהודיות היו בטווח האש שלהם. לא היה רצף טריטוריאלי, ויישובים יהודיים רבים היו מנותקים או בסכנת ניתוק. נמלי האוויר והים היו חסומים בפני הבאת נשק וסיוע אחר. כלל האוכלוסייה היהודית בארץ (לוחמים ואזרחים) מנתה כ- 600,000 נפש.

החברה הערבית לא הייתה מגובשת. המנהיגות של הערבים הייתה מפוצלת וחסרת יכולת לאכוף את סמכותה על האוכלוסייה הערבית. ללוחמים הערבים לא היה ניסיון צבאי.

תוכנית ד

חודש מרץ 1948 היה חודש קשה עבור היישוב אשר עמד בסכנה קיומית לקראת עזיבת הבריטים את הארץ במאי שנה זו.הישוב היהודי נחל כישלונות רבים הן בתחום הביטחוני – הכישלון הצבאי של שיטת השיירות, והן בתחום המדיני – בו נסוגה ארה"ב מתמיכתה בתוכנית החלוקה נוכח האלימות והפגיעות הקשות שספג הישוב היהודי. נוכח זאת הבין היישוב כי עליו ליצור שינוי אסטרטגי מהותי.

מבצע נחשון

כחלק מתוכנית ד' החליטה הנהגת היישוב לצאת למבצע לפריצת הדרך המובילה לירושלים ולחידוש אספקת המזון והציוד הנדרש לתושבי העיר היהודים והסרת המצור מעל העיר. השם שנבחר למבצע הוא "מבצע נחשון". . מבצע נחשון, שהחל ב-3 באפריל 1948 ונמשך עד 16 באפריל סימן גם הוא מעבר מהגנה פאסיבית למתקפה יזומה. במבצע השתתפו כ- 1,500 חברי "הגנה" שכבשו את הכפרים הערבים והמרחבים ששולטים על הדרך לירושלים ובכך אפשרו לשיירות גדולות, עמוסות אספקה ותחמושת, להגיע לעיר ולהסיר מעליה את סכנת המצור. אך ההצלחה הייתה זמנית. כעבור מספר ימים שוב נחסמה הדרך המובילה לירושלים.

הקרב על גוש עציון

הקרב על גוש עציון החל בראשית מלחמת העצמאות, מיד עם ההכרזה על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 והסתיים ב-14 במאי 1948. ביום זה נפל גוש עציון כולו בידי כוחות הלגיון הערבי, אשר נעזר בכוחות ערביים מקומיים. שיאו של הקרב על גוש עציון היה בקרב על קיבוץ כפר עציון, בו נהרגו 127 מתושבי הקיבוץ שעמדו ימים רבים תחת מצור חלקי והתקפות כבדות, ולבסוף, לאחר שאיבדו לוחמים ונשק רב, נאלצו להיכנע. רבים מהם נטבחו, לאחר שנכנעו, על ידי ערביי האזור. בקרבות גוש עציון נהרגו 242 חברים ולוחמים ישראלים, מתוכם 22 לוחמות. רוב הנופלות בקרב האחרון היו ניצולות שואה, חלקן נצר אחרון למשפחתן.

במקביל למלחמה המתנהלת בארץ, התארגנו הבריטים לפינויים מארץ ישראל. גם הנהגת היישוב היהודי התכוננה ליום זה. ברור לה שברגע עזיבת הבריטים יעמוד היישוב אל מול המבחן הקשה ביותר.בשבוע האחרון לשלטון המנדט הבריטי התכנסה ישיבה במִנהלת העם. על הפרק עמדה שאלה הרת גורל: האם יש להכריז על הקמת המדינה ביום עזיבת הבריטים את ארץ ישראל?.