גישות בימוי - יחידה 2 חלק א

המושגים שפיתח סטניסלבסקי

הנה כמה מהמושגים שפיתח סטניסלבסקי וכלולים בארגז הכלים של שיטתו. אל חלקם נתוודע בקצרה במהלך יחידה זו. אם יש בהם כאלה שאינכם מכירים, או שתרצו להעמיק את היכרותכם עימם, תוכלו למצוא מקורות רבים בספרים ובאינטרנט, רובם לא בעברית, אבל גם להיעזר למשל בביליוגרפיה ליחידה זו. יש תרגומים שונים לעברית למושגים השונים, וייתכן שבמהלך לימודיכם נתקלתם במושגים אחרים בעברית החופפים להם (למשל: מטרת-על במקום משימת-על; זכרון חושים במקום זיכרון חושי וכו') – אתם יכולים להשתמש במונחים הנוחים לכם.

נסיבות (נתונים, סיטואציה)

דימיון

פעולהפיזית

זיכרון ריגושי

הרפייה

זיכרוןחושי

ריכוז

קרניפראנה

האילו הקסום

אמת

משימת-על

תמימות (נאיביות)

חיקוי

פעולה

משימה

דיאגרמה של שיטת סטניסלבסקי, המציגה את ההיבטים הפנימיים (משמאל) והחיצוניים (מימין) של תפקיד, המאוחדים בחתירה אחר משימת-העל (למעלה).

שיטת סטניסלבסקי קשורה קשר הדוק בצמיחת הריאליזם בדרמה המודרנית, והיא יוצרת שפה תיאטרונית בימתית שאמורה להלום נורמות אסתטיות דומות (כמו עקרון "הקיר הרביעי"). הריאליזם המשחקי כרוך בנטישת משחק המבוסס על נורמות ייצוג קבועות וסטנדרטיות מסוגננות ומוגזמות (כאלה שהיו מקובלות למשל בתיאטרון הרומנטי והמלודרמטי – גם כדי שייראו למרחוק וייקראו נכונה על ידי הצופים) לטובת ייצוג הקרוב יותר אל המציאות – מה שמכונה "אמת". אם תרצו לראות משחק כזה, תוכלו לצפות בסרט התיעודי אודות סטלה אדלר בעמוד הבא.

במהלך הסרט מובאים קטעים תעודיים קצרצרים ממשחקו של אביה, יעקב אדלר, שהיה כוכב בתיאטרון היידיש של ניו-יורק (דקה 8:54-9:50). Stella Adler: Awake and Dream! from "American Masters

בעקבות פרויד ועליית קרנה של הפסיכולוגיה, על ההבנות שלה על מבנה המודע והתת-מודע, משמש ניתוח פסיכולוגי כזה הן כדי להבין את הדמות על כל עולמה, והן כדי לרתום את אישיותו החד-פעמית של השחקן הספציפי בתפקיד הספציפי לחשוף את עולמה שלה. גישה כזאת מביאה למורכבות הן בשל ההבנה שהמטרות השונות המודעות של דמות יכולות להיות שונות ממטרותיה הלא-מודעות, והן בשל העובדה שכל שחקן מכיל בתוכו חוויות חיים אחרות ומבנה אישיות אחר, שיכול להוליד תצורות מגוונות של תגובות ופעולות ייחודיות ולא צפויות לאותן נסיבות.

שיטת סטניסלבסקי מחלקת את עבודת השחקן לשניים:

עבודת השחקן על עצמו

עבודת השחקן על דמות בהפקה

שיטות עבודה ספציפיות למהלך החזרות לבניית דמות. יש כאן גם עבודת ניתוח של הטקסט – דליית נתונים ממנו, חלוקתו ליחידות וניתוח הדמות לאור השיטה (פעולותיה בסצנה, מטרותיה, מטרות העל שלה וכו') כדי לאפשר לשחקן לגלם אותה; גם חיפוש במציאות החיצונית אחר אנשים הדומים לדמות אותה הוא אמור לגלם, כדי שיוכל להתבונן בהם ולאמץ את אורח פעולתם; וגם חיפוש פנימי בזכרונותיו ובחוויותיו שלו, כדי למצוא כאלה שיכולו לסייע לו להזדהות עם הדמות ולגלמה.

במהלך לימודי המשחק שלו ואחריהם – תרגולים של התבוננות מדוקדקת במציאות ושל תרגול עצמי ללא קשר להפקה ספציפית, כדי להעצים את יכולותיו המשחקיות-רגשיות של השחקן: שליפת זכרונות במהירות, הקרנת רגשותיו הפנימיים כלפי חוץ וכו'. כל זה כולל כמובן גם פיתוח יכולות ריכוז והרפייה, עבודה פיזית קולית וגופנית וכו'.