נשים וקולנוע

מגדר נשים, גברים וקולנוע

התפתחות מעמד הנשים בראי הקולנוע

מגדר

במשמעותו המקורית המונח מגדר הוא תרגום חברתי – תרבותי של המין הביולוגי, המגדיר כיצד צפויים נשים וגברים להתנהג ולהראות בכל חברה נתונה. בהתאם לכך, נשים צפויות להתנהג על פי קודים חברתיים ולהיות נשיות בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים מקובלים של נשיות, וגברים - להתנהג על פי קודים חברתיים ולהיות "גבריים" בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים של גבריות. למשל, נשים נתפסות בחברה כמזוהות עם המרחב הפרטי (בית, ילדים, משפחה) והגברים עם המרחב הציבורי (עבודה, פוליטיקה, מסחר). בהתאם לכך נשים אמורות להיות מונעות מרגש לעומת גברים שאמורים להיות מונעים מהגיון.

הפמיניזם מבוסס על תפיסה שהאדם באשר הוא מטבע בריאתו הוא יצור חופשי בעל זכויות יסוד למימוש עצמו, לחופש ביטוי ולשליטה בחייו ובגורלו. נשים הן בני אדם השווים בכל לגברים וזאת על אף ההבדלים הביולוגיים הנתונים בין המינים

הגל הראשון

הגל השני

הגל השלישי

הגל הרביעי של הפמיניזם

בעוד שגלים קודמים של פמיניזם נתקלו במכשולים כמו מבנים חברתיים-פוליטיים נוקשים והיעדר ערוצי תקשורת זמינים, פמיניסטיות מהגל הרביעי (החל מ - 2012) רותמות את המדיה הדיגיטלית כפלטפורמה רבת עוצמה המאפשרת לחבר בין נשים, לשתף פרספקטיבות, ליצור מבט רחב יותר של חוויות של דיכוי ולהתבונן על גלים פמיניסטיים בעבר.

לחצו על התמונות לקבלת מידע**

#me tooהביאה איתה שינויים גדולים לא רק בעניין זכויות הנשים, אלא גלשה והעלתה לסדר היום את נושא זכויות המיעוטים בכלל בהוליווד

המודלים הנשיים והגבריים בעולם הפנטזיות של הקולנוע הם אחת הדרכים (היעילות) של החברה להבטיח, ששום שינוי לא יתחולל במעמד שני המינים: שנשים תישארנה חלשות, זקוקות, תלויות, רגישות, נסערות ולא יכולות, ושגברים ימשיכו לשלוט, לכבוש, להחזיק, לקבל החלטות, לעמוד בראש המשפחה, הארגון והחברה, להצטייר חזקים וכמובן- לא להפגין רגשות.

העולם שנבנה בקולנוע, נשען על נורמות שלפיהן האישה נתפשת תמיד כנחותה אין לה מקום במרכז, ואין לה מקום כאחדות אוטונומית משל עצמה: כל קיומה בא לה מיחסי התלות שהיא מקיימת ממקומה השולי עם המרכז זהו עולם הבנוי על מערכת נורמות הרואה בגבר את השלמות ובאישה – משרתת ואכן, הסרטים בעבר היו עמוסים בגיבורים חסונים יפי תואר שרמנטיים ובנסיכות עדינות וממתינות.

Author's Name

לחצו על התמונות לקבלת מידע**

בימי הזוהר של האולפנים הגדולים ובמיוחד בין שנות ה -30 לשנות ה – 50 היה מעמדן של הנשים בתעשיית הקולנוע שולי לא היו נשים בתפקידי ניהול, ומבין אלפי סרטים שהופקו, רק מספר קטן מהם בוים ע"י נשים, ואף לא אחד הופק על ידן

Read more

בימי הזוהר של האולפנים הגדולים ובמיוחד בין שנות ה -30 לשנות ה – 50 היה מעמדן של הנשים בתעשיית הקולנוע שולי לא היו נשים בתפקידי ניהול, ומבין אלפי סרטים שהופקו, רק מספר קטן מהם בוים ע"י נשים, ואף לא אחד הופק על ידן

Read more

בסוף שנות השישים חלו תהפוכות פוליטיות חזקות בארה"ב ובמערב אירופה והמהפכה הפמיניסטית לא פסחה גם על הקולנוע נשים קיבלו יחס בלתי אוהד – מה שבא לידי ביטוי בתפקידים שקיבלו : זונות, שיכורות וכו' סיטואציה זו שנוצרה באותם השנים הייתה בראש ובראשונה תגובת נגד מצד הגברים לעליית כוחן של הנשים בחברה והדרישות שהוצגו על ידן במסגרת תנועת שחרור האישה

ולמרות השינויים – המשיך הקולנוע ליצור סרטים בהן דמות האישה משמשת "כחפץ בידי הגבר" וגופה אינו עומד לרשותה (כמאמר התאורטיקנית לורה מאלווי)

Info

לחצו כדי לקרוא את התאוריה של לורה מלווי**

קישור לדרייב, למי שיותר נוח לו

נקודת המבט הגברית עפ"י לורה מלווי

עוד על נקודת המבט הגברית

מבחן בכדל

ואם בשנות הששים והשבעים נראתה המהפכה הפמיניסטית כמו הרפתקה שאיש אינו יודע את סופה - הרי שמראשית שנות השמונים הנשים מאיימות על הסדר החברתי הקיים. נשים הגיעו לעמדות כוח, יש להן כסף והשפעה, ועכשיו (על פי הגברים ותעשיית הקולנוע הוליוודית) יש למצוא דרכים חדשות ומתוחכמות יותר להחזיר אותן אל המקום הטבעי שלהן, הבית

בסוף שנות ה – 80 ובמהלך שנות ה – 90 הופקו כמה סרטים שהשאירו את חותמם מבחינה ציבורית והעלו את מעמד האישה, גופה ומיניותה, חוסר עצמאותה ותלותה בגבר לדיון ציבורי נרחב.

שני סרטים הציגו לראשונה נרטיב אחר בו נשים המוכנות לפעול על מנת לצאת ממקומן המדוכא, על מנת להגיע אל המקום בו יוכלו להביע עצמן בחופשיות

אך כל הבוחן את הסרטים מקרוב יגלה כי מהפכה זו התחוללה רק לכאורה

"אישה יפה" (בימוי: גרי מרשל [1990])

"תלמה ולואיז" (בימוי: רידלי סקוט [1991]).

קריאה נוספת

קולנוע ומגדר מאת: יעל מונק, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל-אביב

אישה יפה בראי ה METOO

Search

Search

הנסיכות של דיסני

Search

ומה קורה בשנות ה - 2000?

נשים הן כל יכולות!! חזקות ונאבקות, קרייריסטיות עם נוסחאות שמצליחות, מנהיגות, מחפשות שלמות ולא מסתפקות במועט!

בואו נדבר על הגברים

משחר ההיסטוריה הגברים נדרשים להיות חזקים ועשויים ללא חת. עליהם לכבוש טריטוריות (ונשים) ולהגן עליהן, לתפקד ללא דופי בעבודה (ובמיטה), לשלוט במוקדי הכוח, ולא לגלות חולשה. הם שואפים להיות נערצים ומצליחים, קשוחים ועמידים – בקצרה: הם הגברים

שנות ה -60-70 - גבריות קלאסית – גבר אקטיבי, "גברי", מציל את האישה, מניע את העלילה. שנות ה 70-80 - דיון מחודש בנושא הגבריות. תקופת המחאה נגד המלחמה בוויטנאם והגל השני של הפמיניזם. שנות ה-90 – עידן הקומדיות הרומנטיות. הגבר הרגיש. שנות האלפיים - עידן הפוליטיקלי קורקט

הגבריות הקלאסית

עד שנות ה -60-70 - גבר אקטיבי, "גברי", מציל את האישה, מניע את העלילה. גבר מאצ'ו ודומיננטי. גברים ממשיכים לשלוט, לכבוש, להחזיק, לקבל החלטות, לעמוד בראש המשפחה, הארגון והחברה, להצטייר חזקים וכמובן, לא להפגין רגשות. לפי הוליווד - גברים רוצים כוח, הצלחה, כסף, נשים, חברוּת, סיגריות טובות או סיגרים טובים, מכונית מהירה, פעולות גבורה ושיבה מלאת תעוזה הביתה.

שנות ה 70-80

בשנות ה 70 – גל ראשון - דיון מחודש בנושא הגבריות. תקופת המחאה נגד המלחמה בוויטנאם והגל השני של הפמיניזם. פמיניזציה של התרבות – גילוי מחדש של רגשות, דמיון, צמיחה אישית והורות. 'הרב תרבותיות' שבעולם הגברי. הדיון סביב ההתייחסויות לתפקידיהם המובנים של נשים וגברים מעמיק מעבר לתיאוריות הפסיכולוגיות ה'קלאסיות'. דוגמה: קרמר נגד קרמר, 1979, רוברט בנטון.

Info

Watch

גל שני - סוף שנות ה 80. כמו תגובת נגד לסרטים על הגבר הרגיש, זוהי תקופת הזוהר של גיבורי האקשן המאצ'ואיסטיים לרוב, ועולה מחדש דמותו של הגבר החזק, המאצ'ו, הגיבור שמציל.

שנות ה-90 – עידן הקומדיות הרומנטיות. הגבר הרגיש.

הגבריות הישנה והקלאסית נדחקת אל הפינה הגבר הלך ואימץ לעצמו יותר ויותר תכונות שפעם נחשבו ל"נשיות". לגבר הזה היה חוש אופנה מפותח (מטרוסקסואל), הומור מעודן ויכול היה גם להיות שבור לב ובעל עומק רגשי. יו גרנט, טום הנקס, קולין פירת', ואף איתן הוק, ג'וני דפ ואחרים אתגרו את הגבריות של פעם וניסו להמציא מחדש מערכות יחסים רומנטיות. במקביל השתנתה גם תפיסת האבהות והאופן שבו הגבר משתתף במטלות הבית. האב מחליף חיתולים, שוטף כלים, משחק עם הילדים ופותח את ליבו בפני אשתו.

Search

שנות האלפיים - דמות הגבר החדש

https://www.youtube.com/watch?v=FftTLcYUlQ0

הסצנה ב"טיפש מטורף מאוהב" בו שניהם עושים שופינג, מהדהד את אישה יפה. כמו ג'וליה רוברטס גם סטיב קארל עובר תהליך של MAKE OVER , דרך קניות הבגדים והמותגים היקרים, ובסופו של דבר בסצנה בה הוא יוצא מחדר ההלבשה ונראה אחרת הוא הופך לאובייקט מיני לדמות הנשית שעומדת מולו (ממש כמו שריצ'רד גיר רואה את ג'וליה רוברטס כשהיא יוצאת מחדר ההלבשה). .

שני הגברים האלו מייצגים את הגבריות. הגבר החדש הוא בעל חוש אופנה מפותח, הומור מעודן ורגיש. הגבר החדש מאופיין ,גם, באיבוד הגבריות הדומיננטית או במילים אחרות באיבוד הפאלוס. המיזוג של שתי הדמויות הקוטביות הללו המסמנות את הגבריות החדשה בתוך הקניון, שהוא הלוקיישן הנשי האולטימטיבי, מכונן את הגבריות החדשה וממקם את הגבר החדש בתוך סיטואציות וסצנות שהיו שמורות למין הנשי .

בעשרות השנים האחרונות הגבריות חוותה את אובדן הפאלוס, או במילים אחרות, סוג של סירוס תרבותי. מצד אחד סירוס חיובי בהחלט: הוא מתחיל להבין שהוא כבר לא יכול להטריד מינית נשים ולחשוב שזה בסדר ומקובל; הוא חייב לכבד גבולות; הוא חייב להתנהג בצורה קשובה יותר לאחרות; הוא חייב להשתתף במטלות הבית וגידול הילדים ובאופן כללי להיות שותף נאמן וטוב יותר. אך יחד עם זאת מגיעות החרדות, כי הוא מאבד חלק מהתכונות שנחשבו לגבריות ולמעשה הגדירו את הגבריות שלו. המאצ'ואיזם כמובן, מסרב למות ואם הוא גוסס, הוא מייצר טראומה אצל הגבר. ולכן, צריך למצוא דרך חדשה לממש את הגבריות שלך.

כלומר, הגבר החדש והרגיש הגיע עם תופעות לוואי – הוא מוצא את עצמו חנוק בתוך הדרישות החברתיות החדשות, שהן מכבידות ומעמיסות עליו. הוא איבד את השליטה והעליונות שלו ונהפך לעבד של מערכת שמועכת, דורשת להמשיך לעבוד ולפרנס בעבודות שנהיות כל פעם פחות מתגמלות, ואז, כשהוא חוזר הביתה הוא גם צריך לחלוק את האחריות על גידול הילדים עם האישה, לשחק עם הילדים, להחליף חיתולים, להשתתף במטלות הבית ועוד להפגין רגישות וסבלנות.

הקומדיות הרומנטיות של השנים האחרונות מרבות להציג את המצב הבלתי אפשרי הזה כאסון לגבר. בדרך כלל באמצעות הדמות של "החבר של הגיבור" שהחליט להתמסד וכך הרס לעצמו את החיים ונהפך לאור אדום לאזהרה לגיבור הסרט שמזכיר לו לאן הוא לא רוצה להגיע.

גיבור הקומדיה לעומת גיבור הקומדיה הרומנטית

Info

ומה לגבי weman gaze יש דבר כזה????

Thank you!

Home