שמואל א פרק ב

יחידת הוראה

חטאי בני עלי

שמואל א פרק ב פסוקים יא-יז

start

שמואל א פרק ב

פסוקים יא-יז

קטעי עדות

מנהיג

סיכום

פסוקים יא-יז

.יא וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל-בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, אֶת-פְּנֵי, עֵלִי הַכֹּהֵן .יב וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל: לֹא יָדְעוּ, אֶת-יְהוָה יג וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים, אֶת-הָעָם--כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם, בְּיָדוֹ יד וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר--כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה טו גַּם, בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת-הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ, תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן; וְלֹא-יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל, כִּי אִם-חָי טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ, קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב, וְקַח-לְךָ, כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וְאָמַר לו (לֹא), כִּי עַתָּה תִתֵּן--וְאִם-לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה יז וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה: כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים, אֵת מִנְחַת יְהוָה

קטעי עדות

עדותו של עלי הכהן

קראו אחרי פסוקים יא-יב הכהונה עוברת במשפחתנו כבר דורות רבים. זהו כבוד גדול לשרת את ה' כאן בשילה. תפקיד הכהן הוא למעשה לנהל את המקדש, להנחות את המתפללים ולהוביל את עבודת הקורבנות. זוהי עבודת קודש אמיתית. אנשי ישראל מגיעים מכל רחבי הארץ במאמץ עצום. אנחנו אלה שאחראים להעביר את המנחות שלהם ואת תפילותיהם לאל. כאן הם מרגישים הכי קרובים לה'. על פי המסורת הכהונה עוברת מאב לבן, אבל במקרה של הבנים שלי... אכזבה גדולה. אני כבר זקן אבל הבנים שלי ממש לא הולכים בדרכיי. הם חוטאים ומתנהגים בשחיתות, ממש מבזים את התפקיד הקדוש. אני מתבייש בהם

עדותה של ציפי משבט נפתלי

קראו אחרי פסוקים יג-יד אני ציפי, הגעתי עם משפחתי היקרה מהצפון הרחוק, נחלת שבט נפתלי. לקח לנו שבועיים לבוא ברגל, היה לא פשוט. אנחנו לא עשירים אבל אספנו את מיטב כספנו כדי לקנות קורבן ראוי שיכבד את ה'. אך כשהגענו לשילה והתחלנו לזבוח את הבשר, בא נציג של הכוהנים חפני ופנחס ואז התחיל הבלגן. הוא פשוט תקע מזלג ענק בבשר שלנו ולקח חתיכה עצומה. היינו בהלם. חוץ מהעובדה שהם לקחו מהבשר שלנו הרבה יותר ממה שמקובל, זה פשוט אסור! לפי חוק הכוהנים יש רק חלקים מסוימים שמותר להם לאכול! הם פשוט לקחו מה שבא להם, ועכשיו כל הקורבן שלנו כבר לא קדוש. כל ההשקעה שלנו כבר לא שווה כלום

עדותו של אברהם מבאר שבע

קראו אחרי פסוקים טו-יז שלום אני אברהם. אני מקפיד להגיע לשילה ולהקריב קורבנות כמה פעמים בשנה עם כל ה"משפוחה". אני כבר לא צעיר ויש לי הרבה ניסיון, אני מכיר את כל החוקים והנהלים בעניין הקרבנות. בפעם האחרונה שהגעתי הזדעזעתי מהבנים של עלי – הם פשוט התנהגו בצורה ביזיונית. אנחנו ישבנו לנו, כל המשפחה, והתחלנו להכין את הקורבן שלנו. פתאום בא שליח אחד של חפני ופנחס ודרש שניתן לו בשר. הסברתי לו שעכשיו הבשר עדיין חי ואסור לקחת ממנו – הוא היה נראה צעיר כזה שלא מבין מהחיים שלו – אבל הוא התעקש שזה מה שהכוהנים ביקשו. כמובן שלא הסכמתי! אמרתי לו שיחכה כמה שעות, שנבשל את הבשר כמו שצריך ואז יבוא לקחת. אבל גם לזה הוא לא הסכים! הוא קרא לעוד כמה חברים שלו והם איימו עלינו – הם אמרו שאם לא ניתן להם עכשיו בשר נא בשביל הכוהנים – אז הם פשוט יכו אותנו, ויחטפו מאתנו בכוח. לא האמנתי למשמע אוזניי. אלו המנהיגים שלנו?! סמל הטוהר?! דוגמה ומופת?! זו פשוט בושה לעם ישראל

סיכום הפסוקים

בפסוקים אלו מתוארים התנהגותם של בני עלי כלפי אנשים שהגיעו לזבוח לה'. בניו היו נוהגים להגיע או לשלוח את משרתם כאשר הבשר מתבשל (ולעיתים אפילו לפני) ולנעוץ בו מזלג בעל 3 שיניים. הם נהגו לדחוף את המזלג וכלי מבטח נוספים (כיור\דוד\קלחת) לכל כלי הבישול ולקחת נתחים ללא הבחנה, גם כאלו שהיה אסור להם. (ישנם נתחים מסוימים שצריך לתת לכוהנים). כאשר האנשים הזובחים היו מבקשים מבני עלי לחכות עד שיבשלו את הבשר הם היו מאיימים שייקחו בכוח. באלימות זו נהגו בני עלי כלפי כל האנשים שהגיעו לזבוח בשילה

סיכום הפסוקים

בני עלי מייצגים את נבחי הציבור של העם ולכן מהווים תפקיד חשוב ונכבד, מצופה מהם להתנהג בהתאם לתפקידם ולשמש דוגמה ומופת לעם, אך לא כך הדבר! הם חוטאים ומבזים את תפקידם החשוב קטעי העדות עוזרים לנו להבין כיצד העם הרגיש וחווה את התנהגותם של בני עלי. בנוסף מקטעים אלו אנו לומדים דברים רבים כמו: מה ההגעה למשכן דורשת מהעם, מה תפקידם של הכוהנים ועוד

אלו תכונות אופי נדרשות למנהיג

THANKS!