שני יסודות - שרון וסיוון

שני יסודות / זלדה

מגישות- סיון עדני ושרון צירולניקוב כיתה- י"ב 4 מורה- בתיה לוינסון תאריך- 31.10.2018

על המשוררת- זלדה

זלדה מישקובסקי נולדה ב-1914 למשפחה דתייה באוקראינה למשפחת רבנים ידועה. בת יחידה להוריה, זלדה קלטה בבית את ערכי האמונה והתרבות היהודית, ובמקביל נחשפה לשפה ולספרות הרוסית. היא עלתה לישראל בגיל 11 עם משפחתה שהתיישבה בירושלים. שם היא חוותה הלם מהמפגש עם סביבה חברתית שונה. בשנת 1967, פרסמה זלדה את ספר שיריה הראשון "פנאי" שהביא אותה להצלחה. במהרה היא זכתה לקהל מעריצים שהלך והתרחב והכיל אנשים מחוגים שונים.

1914-1984

השיר- שני יסודות/זלדה

לו יכולתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל. הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טירוף שיש בו חירות שיש בו דימיון שיש בו רוחניות, אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין.

הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל איך אפשר לעבור את החיים הנוראים האלה בלי שמץ של טירוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חירות בגאווה עתיקה וקודרת

תוכן השיר

השיר בנוי מבית אחד, שני משפטים, שורות קצרות וכמעט ללא סימני פיסוק. זהו שיר אלגורי הבנוי כשיחה דמיונית בין שני טיפוסים שונים: הלהבה שמהווה סמל לדמיון, לטירוף חושים ולחירות, והברוש שעמידתו האיתנה מסמלת יציבות, קביעות ושיגרה. השיחה מחלקת את השיר לשני חלקים: חלקו הראשון (שורות 1-17) - דברי הלהבה לברוש וחלק שני (18-24) - תגובתו של הברוש לדברי הלהבה, תגובה הנאמרת ללא קול.

חלק א' של השיר- שורות 1-17

בחלק זה מוצגים דברי הלהבה לברוש. הלהבה מתבוננת בברוש, ומסיקה ממראהו החיצוני שהוא משעמם, שחי את חייו בלי שמץ של טירוף, רוחניות, שהוא טיפוס קודר ותלוי באופן מוחלט בגורמים חיצוניים שמאפשרים את קיומו. כאשר השלהבת מכריזה כי אי אפשר לחיות בלי טרוף, רוחניות, דמיון וחרות, ניתן לחוש בנימת התנשאות בדבריה. ביסוד הלהבה עומד הצורך למרוד ב"ממסד ששמו תקופות השנה", שמייצגות את הסדר הקבוע והמחזורי של העולם. הסדר והקביעות של חיי הברוש מרגיזים אותה, ומעוררים בה רצון לשרוף את הכל.

חלק ב' של השיר- שורות 18-24

בחלק זה מוצגות מחשבותיו של הברוש בתגובה לביקורת של הלהבה. "הברוש שותק", לא מפני שאין לו תשובה, אלא מפני שהוא יודע ש"השלהבת" אינה מסוגלת להבין אותו, ואין סיכוי שהיא תאמין לו. הברוש נוטה לא להתייחס לביקורת המופנית כלפיו ולהמשיך לחיות את חייו ולא מרגיש צורך להתנצל על איך שחייו מתנהלים. לפי התכונות של הברוש ניתן להגיד שגישתו לחיים בוגרת יותר מאשר של הלהבה, מאחר שהוא מאופק יותר ורגוע.

דרכי עיצוב

לו יכולתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טירוף שיש בו חירות שיש בו דימיון שיש בו רוחניות, אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין

הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל  איך אפשר לעבור את החיים  הנוראים האלה  בלי שמץ של טירוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חירות בגאווה עתיקה וקודרת

מקרא- האנשה אנאפורה מטאפורה אירוניה אלוזיה

סיכום השיר

-השיר משקף שני יסודות נפשיים של האדם. הלהבה משקפת את האדם האנרגטי וההיפראקטיבי, ואילו הברוש מסמל את האדם השקט הרגוע, זה ששום דבר לא יזיז אותו משלוותו, או יעורר אותו משאננותו. אולם, הברוש היודע כי יש בו גם שמץ מאופייה של הלהבה, מרמז כי רוב האנשים אינם רק "ברוש", או רק "להבה", יש בנו קצת מכל דבר, בכמויות שונות היוצרות איזון שונה, ואופי אישי ייחודי. -מתוארת בשיר תופעה אנושית של חוסר יכולת לתקשר עם הזולת ולהבין אותו. דבר זה נובע מהתנשאות, מבורות ומדעה קדומה. כפי שהלהבה שופטת את הברוש ללא הכרה אמיתית של תכונותיו ועולמו הפנימי, כך גם הברוש מרגיש שאין טעם לענות לה כי דבר לא ישנה את תפיסתה כלפיו. זוהי בדיוק האטימות כלפי הזולת. המסר העולה מכך הוא להתנהג ביתר פתיחות לזולת.

פרשנות נוספת לשיר- דתיות מול חילוניות

זלדה הייתה אדם דתי, אך אדיקותה הדתית לא מנעה ממנה להסתכל על העולם בפתיחות, ואפילו להתיידד עם חילונים. נוצר קשר קרוב בינה לבין משוררת אחרת, יונה וולך, שהייתה לא סתם חילונית, אלא גם מרדנית, פרועה וקיצונית בהליכותיה. זלדה ניתקה איתה קשר אחרי שוולך פרסמה שיר שבו חיברה בין מיניות נשית לתפילין. יש החושבים שהשיר "שני יסודות" נכתב בהשפעת הקשר בין שתי המשוררות.

ביצוע השיר

https://www.youtube.com/watch?v=z4K-x9low7