שירת ימי הביניים

מבוא לשירת ימי הביניים

השירה העברית בספרד פרחה בין השנים 950 – 1492.   ספרד היתה ארץ עשירה מאוד שנשלטה על-ידי שלטון מוסלמי שהיה נוח מאוד ליהודים. בשנותיה הראשונות, היתה ספרד המוסלמית ממלכה משגשגת, אשר שמה דגש על טיפוח התרבות והאמנות על גווניה השונים. בתוך כך נהג השלטון בסובלנות רבה כלפי המיעוט היהודי, שניצל זאת על מנת לשמר את מורשתו הדתית העתיקה ובמקביל לפתח מורשת חילונית חדשה שחיברה בין התרבויות היהודית והערבית. תקופה מזהירה זו זכתה לכינוי "תור הזהב".

• השירה העברית בספרד פרחה בין השנים 950 – 1492. 
•     ספרד היתה ארץ עשירה מאוד שנשלטה על-ידי שלטון מוסלמי שהיה נוח מאוד ליהודים. בשנותיה הראשונות, היתה ספרד המוסלמית ממלכה משגשגת, אשר שמה דגש על טיפוח התרבות והאמנות על גווניה השונים. בתוך כך נהג השלטון בסובלנות רבה כלפי המיעוט היהודי, שניצל זאת על מנת לשמר את מורשתו הדתית העתיקה ובמקביל לפתח מורשת חילונית חדשה שחיברה בין התרבויות היהודית והערבית. תקופה מזהירה זו זכתה לכינוי "תור הזהב".

סוגי השירה העברית בימי הביניים

•  שירת הקודש, שבתוכה נכללו שירים מהסוגים הבאים: רשות לנשמת, בקשה, סליחה, גאולה, וידוי,– נועדו להשתלב בתפילות השונות. הנמענים בשירים אלו היו אלוהים, ממנו נהגו לבקש עזרה, מחילה וכפרה וכן נפש האדם, בה הפצירו לחזור בתשובה. שירי הקודש יועדו לציבור, לפיכך הובלט בהם המשותף לכותב ולקהל. במרכזם של שירי הקודש הודגשה אפסות האדם לעומת גדולת האל.

•   שירת החול, כללה שירים מהסוגים הבאים: טבע, יין, חתונה, אהבה וחשק, תלונה, התפארות, שבח וידידות, מלחמה, קינה וחידה. שירי החול היוו את ביטוייה העיקרי של השפעת התרבות הערבית על זו העברית. לכל סוג וסוג של שירי החול היו מאפיינים מיוחדים ואוצר נושאים ומוטיבים קבוע. בתחום זה ביקשו המשוררים להפגין את כישוריהם המילוליים ולהציע לקהל שומעיהם מעשה יצירה אישי וייחודי שהוא בגדר מקור הנאה תרבותי-חברתי ואתגר אינטלקטואלי. 

• נוסף על אלו, נוצרה חטיבה מיוחדת שכונתה שירת ציון, שבמרכזה תוארו הגעגועים והכיסופים להגיע לארץ-ישראל לצד תיאורי מסע ממשיים בדרך להגשמת החלום. שירים אלו בלטו בנימה האישית שאפיינה את שירת החול, לצד שילובם של סמלי אמונה באל שהיו מסימני שירת הקודש. 

מאפיינים המיוחדים של שירת ימי הביניים

• מבנה השיר – השירים נכתבו על-פי המתכונת הבאה: כל שורה היא בית. כל בית נחלק לשניים – דלת וסוגר. ההפרדה בין הדלת לבין הסוגר מסומנת  בקו נטוי. כל השירים הם שווי-חרוז, כלומר כל סופי הבתים חורזים.

• החרוז – שיר שווה-חרוז הוא שיר שכל סופי הבתים לאורך כל שורות השיר חורזים באותו חרוז. 
• תפארת הפתיחה – הבית הפותח את השיר חייב להיות מרשים, בעל אוצר מלים עשיר ועליו להעביר באופן ישיר וברור את הרעיון המרכזי בשיר.

    הדלת והסוגר בו מקבילים או משלימים ובוודאי מתחרזים ביניהם.

•  פארת החתימה – סיום השיר אמור להותיר רושם על הקורא. לשם כך, סביר להניח שהבית האחרון בשיר יסתיים בציור לשוני מרשים ומקורי שיהווה סיכום לשיר כולו.

•    צימוד – מלים הדומות בצלילן, אך שונות במשמעותן. ישנם 7 סוגי צימודים:   

א)    צימוד שלם – שתי מלים זהות בצלילן ושונות במשמעותן המופיעות בצמידות מקום (לדוגמא: "דאי כדרור למצוא דרור ממעלך"). ב)     צימוד מורכב – אחד המרכיבים את הצימוד הוא מילה שלמה והמרכיב השני שתי מלים, שצירופו יוצר צליל זהה למילה (לדוגמא: "דרוך על במותם ודע כי בא מותם"). ג)       צימוד גזרי – שתי מלים הנגזרות מאותו שורש ובאות זו ליד זו (לדוגמא: "ומה אוחיל ועד כמה אייחל")

צימודים המשך:

ד) צימוד שונה אות – שתי מלים צמודות, הזהות בצלילן, אך שונות בכתיבן (לדוגמא: אנחה – הנחה; קם - רם). ה) צימוד שונה תנועה – שתי מלים זהות באותיות, אך שונות בניקודן (לדוגמא: "כל ציץ חדש לזמן חדש"). ו)   צימוד פסוק – שתי מלים הבנויות על אותן אותיות אך בסדר שונה (לדוגמא: יקיצני – יצוקני; רקע – קרע).   צימוד נוסף – באחת המלים הצמודות יש תוספת אות או מספר אותיות (לדוגמא: "המו גלים ברום גלגלים").

•   שיבוץ – שיבוץ פסוקים שלמים או קטעי פסוקים מן המקרא בצורתם או בשינוי מסוים. לעתים השיבוץ נועד בכדי להבהיר ולעבות את משמעות הרעיון אותו מבקש להעביר המשורר ולעתים השיבוץ נועד על-מנת להוסיף נופך אירוני לכוונת המשורר.
• רמיזה – מושג בשיר הבא להזכיר מאורע, סיפור או כל עניין אחר מן המקרא. הרמיזה מעשירה את התוכן ומרחיבה את משמעות היצירה.

• רמיזה – מושג בשיר הבא להזכיר מאורע, סיפור או כל עניין אחר מן המקרא. הרמיזה מעשירה את התוכן ומרחיבה את משמעות היצירה.
• מטאפורה – השאלה. שתי מלים או שתי קבוצות מלים, אשר האחת נשמרת במשמעותה הראשונית המקורית ואילו השנייה מושאלת מתחום מילולי אחר לשם הדגשת רעיון וביטויו באופן ציורי ואסתטי (לדוגמא: "בלבי אש פרידתך" – הפרידה במשמעות הרגילה, האש מושאלת לביטוי הכאב העז).

• דימוי – השוואה בין שני דברים בעזרת מילות או אותיות השוואה ביניהם (לדוגמא: "השמש כמו לבי שחורה").
• האנשה – שיוך תכונות ופעולות אנוש למושגים דוממים (לדוגמא: "כתב סתיו", "רקמה אדמה", "לבש הגן").
• אקרוסטיכון – ריכוז האותיות הפותחות את בתי השיר יוצר סדר בעל משמעות. האקרוסטיכון (ביוונית = קצה הטור) יכול להיות סדר הא"ב, שמו של כותב השיר, שם האדם לו מוקדש השיר, שם מקום או שם מאורע כלשהו – אליהם מבקש המשורר להפנות את תשומת הלב.